פנוי להובלה: יום ראשון לפני שבועיים צפה חן גונשור דווקא במשחק כדורגל, בהפסד של מכבי ת"א למכבי חיפה בבלומפילד. רכזה החדש של מכבי שוהם־חבל מודיעין חזה בברק יצחקי מורד על אלונקה מכר הדשא וכאב גם הוא. באותו רגע, גונשור נזכר בפציעה ההיא, זו שמנעה ממנו לפני שנה לפרוץ במכבי ראשל"צ של אפי בירנבוים בליגת העל.
"ראיתי אותו מחזיק את הרגל ופתאום עברה בי צמרמורת", שחזר גונשור. "זה החזיר אותי לתחילת העונה שעברה, הזכיר לי
את עצמי. האימון המסכם לפני משחק הפתיחה של הליגה מול הפועל ירושלים. דרכתי על הרגל של אחד הזרים ופתאום הרגשתי 'קנאק'. לא יכולתי לקום, משם הגעתי ישר לבית החולים".
ומה קרה?
"שבר בכף הרגל, שגרם לי לשבת כמה חודשים טובים בחוץ. בהתחלה זה היה דיכאון, אתה חושב בלב מה תעשה עם עצמך. ועדיין, מיד תופס את עצמך, כי אתה יודע שתצטרך להחזיר את הגוף למצב הקודם. עשיתי כמעט ארבעה חודשים של פיזיוטרפיה כדי לחזור לעצמי ועכשיו טפו, טפו, טפו אני מרגיש בסדר".
גונשור, משוקם מהפציעה ההיא ואחרי חמש דקות בלבד על הפרקט בליגת העל (כן, ח־מ־ש), החליט הקיץ שעדיף בשבילו לעשות את הדרך לבמה המרכזית מלמטה. לא מעט קבוצות מהלאומית חשקו בשירותיו, אבל הרכז בן ה־21 (1.88 מ') בחר לרדת עד לליגה השלישית, לסגל החזק שנבנה באולם ניצנים.
"את האמת, בחרתי בשוהם גם בגלל המצב הלא ברור בלאומית. הרבה קבוצות השתהו, הרבה קבוצות לא יודעות בכלל מה מהצב שלהן. בשוהם־חבל מודיעין נתנו לי הרגשה שרוצים אותי, שאהיה חלק מרכזי בקבוצה. את האמת, כרגע זה מה שמעניין אותי, לשחק ולהיות חלק מקבוצה מצליחה".
ולא העדפת לנסות ולחכות לעוד הזדמנות שאולי תגיע בליגת העל?
"תמיד יש את הצ'נאס הזה שאפשר לקחת, אבל זה עניין של סיטואציות, צריך שהמון דברים יסתדרו והרבה מזל. מבחינת יכולת, אני יכול להתאים לשם, אבל אם זה יקרה עוד שנתיים או שלוש - זה יהיה הרבה יותר ריאלי מבחינתי. עכשיו זה אולי טיפה מוקדם מדי".
למה מוקדם?
"יש עדיין את העניין של חוסר הניסיון. מאמנים בליגת העל לא תמיד מוכנים לקחת את הצ'אנס ולתת לבחור צעיר לשחק. יש כמה דוגמאות של חבר'ה שהצליחו, כמו שון דניאל, למשל, שהיה מצוין בהפועל חולון, אבל זה גם תלוי בסיטואציות כאלה ואחרות. אני לא ממהר ועדיין יודע שצריך להישאר תמיד מוכנים. להיות הכי טוב שאתה יכול בקבוצה שאתה משחק בה ואז יום אחד יגיע הצ'אנס שאתה מחכה לו".
עזבת את מכבי ראשל"צ, אבל רק בקיץ החתימו שם שלושה צעירים חדשים. לא חבל?
"אני לא מתעסק בדברים האלה, אלא מסתכל על עצמי. מאחל למכבי ראשון המון בהצלחה השנה, הם החתימו שחקנים צעירים מאוד טובים, אבל זה נורא תלוי בהרבה גורמים. גם לשחקנים שחתמו שם השנה, אף אחד לא מבטיח שהם ישחקו. רק הזמן יעשה את שלו".
לעומת זאת, בן רייס, שון דניאל ואפילו אנטון שוטבין, בני המחזור שלך, ממשיכים לנסות ולהשתלב בליגת העל. "כל אחד צריך להיות שמח בחלקו. אם אסתכל מה אחרים עושים, אז תמיד הדשא של השכן ירוק יותר. אני מאוד מרוצה ממה שיש לי ומאמין שאעשה עונה טובה בשוהם. אני אנהיג, אשחק הרבה, זו תהיה שנה שאתן מעצמי יותר על בטוח".
הבחירה בשוהם־חבל מודיעין, קבוצה שמכוונת העונה גבוה מאוד בליגה הארצית, הגיעה אחרי שיחת טלפון אחת לפני כחודשיים מהמאמן אשר חגי.
"היו לי כמה הצעות מהלאומית, אבל ברגע הראשון שדיברתי עם אשר, משהו מאוד מצא חן בעיניי בתקשורת בינינו. יכול להיות שזו העובדה שאנחנו באותו ראש. הוא מאוד רוצה לתת לי את הבמה ואני בתור בחור בן 21 מאוד רוצה לפרוץ. הוא מוכן לתת לי את המשוכות וזה מה שחיפשתי. בקליק הראשוני איתו זה התחבר ישר".
ומה ייחשב עבורך כהצלחה?
"אני לא מתעסק ברמה האישית שלי. כל עוד הקבוצה תצליח, לא איכפת לי איך אני אהיה. לדעתי המקום הריאלי שלנו הוא משהו בין 3-5. אם נצליח לעשות מעבר לזה, זו תהיה הצלחה גדולה".
גונשור גדל במחלקת הנוער של מכבי ראשל"צ, עבר בכל הנבחרות הצעירות של ישראל, שיחק באולסטאר הנוער ב־2007 ונחשב לגארד מבטיח, אולם עדיין התקשה למצות את הפוטנציאל שלו.
את העונה הראשונה שלו בבוגרים עשה במכבי ראשל"צ (2007/08), אבל לא קיבל יותר מדי צ'אנסים ועזב לעונת התחשלות בהפועל בארי ואליצור כוכב יאיר. גם בשתיהן לא הלהיב יתר על המידה וכאמור חזר בעונה שעברה לעיר היין, רק כדי להיפצע ולבזבז עוד הזדמנות.
יש רגע בקריירה הקצרה שאתה שם את היד עליו ואומר: פה היתה ההחמצה?
"בדיעבד כולנו חכמים יותר, לטעמי צריך לחיות את הרגע. יכול להיות שעשיתי כמה החלטות פחות טובות, אבל אני שלם עם עצמי ולא מסתכל אחורה. לחיות עוד פעם אנחנו הרי לא יכולים".
אולי הרגע הזה הוא החזרה שלך בעונה האחרונה למכבי ראשל"צ?
"בסיטואציה שנוצרה בקיץ, חשבתי שאני יכול להיות חלק מהרוטציה. הייתי הרכז השלישי אחרי אחד הזרים ואבי בן שימול. רגע לפני פתיחת העונה, חתכו פתאום את הרכז הזר הראשון והביאו את מאיר טפירו. זה שחקן ששמו הולך לפניו, כך שגם אם לא הייתי נפצע - לא יודע כמה הייתי משחק. עם כל הכבוד, זה מאיר טפירו, שחקן שכבר עבר דבר או שניים בחיים".
איך זה באמת לשחק לצד שחקן כזה?
"הוא המקצוען הכי גדול שיש. כל אימון מגיע לפני כולם, גם אם זה רק לעבודה בחדר כושר, אחד שמחדד אצל כולם את כל הדברים הקטנים. להיות רכז ולראות את מאיר באימונים זו זכות שנפלה בחלקי. לראות איך הוא חושב ואיך הוא מפעיל את האחרים, זה משהו שמקווה שאצליח ליישם אותו בעתיד".
ולשחק תחת אפי בירנבוים זו גם חוויה ייחודית?
"אפי זה אפי, הוא יחיד במינו. גם הוא וגם רועי חגאי, שעובד איתו ביחד, הם צמד שחושב כדורסל, חי כדורסל, עושה הכל בשביל הקבוצה שלו. הוא רואה משחקים עד 4 בוקר ומאמן מהרמה הכי גבוהה בארץ".
והוא גם צועק בלי הפסקה?
"צועק? זה רק נראה מבחוץ", מפתיע גונשור. "מאוד איכפת לו. כשהוא רואה מישהו שנותן את הנשמה בשביל הקבוצה, הוא יעשה הכל בשבילו. לא משנה אם זה מאיר טפירו או חן גונשור. צעקות, עצבים, זה ממש לא מה שמצטייר מהעבודה שלי איתו. אפי הוא קודם כל מורה לכדורסל, מלמד, אפשר לספוג ממנו המון. וכן, גם מורים לפעמים צועקים".
לא מעט בוגרי נבחרות הנוער והעתודה של ישראל החליטו להתחשל קודם כל בליגות הנמוכות וגונשור הוא לא היוצא מהכלל, חוץ אולי מהעובדה שהגיע לשם מליגת העל ולא ניסה קודם כל את מזלו בקבוצות הפחות מוכרות.
סיבה עיקרית לכך, ובשוהם־חבל מודיעין יקוו לשחזורה, היא היכולת שלו במדי נבחרת הנוער, שם היה שחקן חמישייה והוליך את הכחולים־לבנים עד למקום ה־11 ביורובאסקט. הממוצעים היו בהתאם: 10.8 נקודות, 3.5 ריבאונדים ו־2.1 אסיסטים לערב.
זאת אולי הסיבה שגונשור ואנשי מקצועי אחרים מתקשים להבין איך בשנה האחרונה הגיעה ישראל למצב בו כל הנבחרות הצעירות שלה (קדטים, נוער ועתודה) ישחקו בדרג ב' האירופי, לראשונה בהיסטוריה. "יש ועדות עם אנשים שנמצאים יותר זמן ממני בכדורסל ומנסים למצוא את הפתרון", הודה גונשור. "מאוד קשה לשים את היד על נקודה אחת מסוימת".
ועדיין, אתה גם היית במערכת הזו.
"ההכנה היא הכנה טובה וגם כל הדברים מסביב, עושים הכל כדי שהנבחרת תצליח אבל משהו מתפספס שם בדרך. מדברים על הבעיה של הקלעים בנבחרת כבר עשר שנים וזה נכון. כשמגיעים לאליפויות אירופה רואים את הסרבים, הלטבים, הליטאים וזו רמה אחרת לגמרי. זה רק עבודה אישית. מי שעובד ועובד הוא יצליח, אין תחליף לעבודה קשה, השאלה מה קורה עם אותם חבר'ה צעירים שהיום בנבחרות. איך הם עובדים".
שאראס. "חוויה לראות אותו". צילום: יוסי רוט
מודל לחיקוי יש?
"שאראס. אני מגיל 13 מסתכל על השחקן הזה, כמובן מהימים שלו במכבי ת"א, והיתה חוויה לראות אותו. העין העקומה זה באמת דבר יפה, אבל השליטה שלו בקצב היא הדבר המרשים. רק אנשים מאוד מיוחדים יודעים לעשות את זה".
אז החלום הגדול להיות במכבי?
"מכבי? אני לא מסתכל כזה רחוק. תן לי קודם לשחק כדורסל עוד כמה שנים, להתפרנס מזה ולהיות מרוצה בחלקי. זה מספיק".
