כחובב משחק ותיאטרון מושבע, וכמי שמנסה את מזלו ומייחל לפריצה שלו כשחקן לא יכולתי שלא להתייחס לפרשה המבישה והמבזה של שחקני "השמאל", שלא רק ביישו את עצמם אלא גם את התיאטרון אותו הם מייצגים, תיאטרון הבימה, התיאטרון הלאומי כשחתמו שלא יופיעו באריאל.
אם קיימת תופעה חברתית משפילה במיוחד זו תופעת החרם. אני בספק אם קיים מישהו שהיה רוצה לחוות תופעה זו על בשרו, יותר נכון בטוח שלא קיים האדם הזה. ואם כן בטוח שהוא מחפש תשומת לב. אך מה יותר מזוויע בכל העניין הזה של החרם? הרי לכם התשובה בשתי מילים: חרם אחיך.
13 חברי ואנשי תיאטרון ביניהם: דרור קרן, איתי טיראן, ענת גוב ועוד מוכרים כאלה ואחרים החליטו כי הם יוצאים ב"מסע" החרמה נגד אולמות התיאטרון הממוקמים בהתנחלויות השונות ברחבי הארץ, ואף חתמו על מסמך בו הם מצהירים זאת.
"שאט נפש מהכוונה של הנהלת התיאטרון להוגיע באולם החדש באריאל, השחקנים שבינינו מצהירים בזאת שיסרבו להופיע באריאל כמו גם בכל התנחלות אחרת", נכתב במסמך המביש.
אומנם ניתן למצוא דבר מביש ומכעיס אף יותר בכל העניין. בין החתומים קיים גם שחקן אחד מוכר לכל העונה לשם איתי טיראן. טיראן הוא שחקן עטור פרסי תיאטרון רבים שלא רק שיצא בהצהרה שמאלנית כמו זו, אלא עוד בשיא חוצפתו השתמט מצה"ל. גם השחקנית, ילידת נצרת עילית, מלאני פרס היא בין החותמים על המסמך האומלל הזה.
אומנם לכל מעשה יש מחיר, וגם כאן הוא לא אחר לבוא. ראש עיריית נצרת עילית, שמעון גפסו, שבדעותיו ימני לחלוטין
החליט כי מקומם של אנשים כאלה הם יחד עם אנשי החמאס, וכי את הבמה לה הם צמאים וממנה הם חיים הם מוזמנים לחפש במקומות אחרים שהם מחוץ לנצרת עילית.
וכחלק מהעניין ביטל את ההצגה "שני אדונים" שהייתה אמורה להתקיים בנצרת עילית בחודש פברואר הקרוב, כשבראשה השחקן דרור קרן שחתם על האמנה.
אין ספק כי סערה תקשורתית כזאת, לא סיפק זמן רב עולם התיאטרון, ובטח שלא גרר אחריו באז חזק כמו במקרה הזה. אז שחקנים לא יקרים, הישארו בבית ותחפשו את השם שלכם באינטרנט יחד עם הבאז ותשומת הלב לה אתם צמאים.
