כמעט עשר שנים נאבקו, במסדרונות בתי המשפט, עשרים משפחות מההרחבה הקהילתית של המושב השיתופי רגבה
מול רשויות המס - שגבו מהם, לטענתם, מס רכישה מופרז. בשבוע שעבר קיבל השופט יצחק עמית, מבית המשפט העליון, את ערעורם על פסיקה בערכאה נמוכה, וקבע כי על המדינה להחזיר לכל משפחה מהתובעים בתיק עשרות אלפי ש"ח, צמודים למדד ולריבית. האם לפסק דין תקדימי זה תוקף לגבי כלל ההרחבות בקיבוצים ובמושבים? האם שינוי הפסיקה יאלץ את רשות המסים להחזיר מאות מיליוני ש"ח לאלפי מתיישבים מקופחים לכאורה, בעשרות הרחבות? כלל לא בטוח. במשרד רו"ח בועז מקלר סבורים שיש אפילו כאלה שייפגעו אם יבקשו לבחון מחדש את השומה שהוטלה עליהם.
השכונה הקהילתית של רגבה היא אחת הוותיקות על מפת ההרחבות, עוד משנות התשעים של המאה הקודמת. כמקובל, השיב המושב למנהל מקרקעי ישראל קרקע חקלאית שעברה שינוי ייעוד והופשרה לצורכי בנייה. משתכנים שעברו את ועדת הקבלה המקומית בהצלחה, נשלחו למִנהל על מנת לרכוש את המגרש שסומן עבורם. באותם ימים עמד המחיר על כ-90 אלף ש"ח למגרש, ועל פי החישובים אמור היה להיגבות מכל בית אב המתיישב בהרחבה מס רכישה בגובה של 5% מעלות המגרש - כ-4,500 ש"ח.
במקביל, כמקובל אז, חתמה מנהלת המושב על הסכם ביצוע מרוכז עם יזם-קבלן של עבודות הפיתוח והבנייה בשכונה. עבור הוצאות הפיתוח והתשתית העתידיות, עליהם חתמה ישירות כל משפחה מול היזם, היא נתבעה לשלם 28 אלף ש"ח. אותו יזם גם השלים את בניית דירותיהם בהרחבה. בשלב זה, משום מה, "התאימה" רשות המסים את חישוב השומות לדירות המשתכנים הגמורות - כאילו היזם הוא שרכש אותן מהמִנהל - ותבעה "לשדרג" את מס הרכישה לסכום של 40-30 אלף ש"ח, כמעט פי עשרה מהסכום הראשוני בו חויבו.
רשות המסים דחתה את טענות המתיישבים, שהוצגו בהליך השיפוטי הארוך, כי על פי ההחלטות והתקנות הם אינם מחויבים בתשלום מס הרכישה, אלא בעבור מחיר הקרקע המהוונת שקבע מִנהל מקרקעי ישראל ודמי פיתוח התשתיות. לאחר שהתיק התגלגל במספר ערכאות, החליט בית המשפט המחוזי לקבל את עמדת רשות המסים.
הערעור בעליון הפך את הפסיקה. קביעת השופט עמית היתה חותכת: היות שלא היזם-הקבלן הוא זה שרכש את הקרקע מהקיבוץ, אלא המתיישבים מהמִנהל, צריך חישוב מס הרכישה להיות עבור הקרקע בלבד, ולא עבור הבית שנבנה.
לדברי רו"ח ועו"ד חן שחרור ("בועז מקלר"), אפילו רכשה המשפחה דירת מגורים בהרחבה - עלויות מס הרכישה ייוותרו על 5% מהתשלום המתחייב למִנהל עבור המגרש בלבד. "הדבר נסמך על החלטות הרשות עצמן", הוא אומר, "היות שמרבית ההרחבות נעשו בפריפריה; למרבית הרוכשים בהרחבה זו היתה דירתם היחידה; מרבית הדירות שבהן עלותן היתה פחות מ-1.100 מיליון ש"ח, ועל פחות מזה אין משלמים מס על דירה ראשונה - כל הנתונים האלה מייתרים את המיסוי, אלא על הקרקע ופיתוח התשתיות בלבד".
מהי משמעות פסיקה זו עבור מתיישבי עשרות ההרחבות בקיבוצים ובמושבים שכבר הושלמו, וכאלה הנמצאות בעבודה?
חן שחרור: "הדברים עדיין לא ברורים עד הסוף. הכל תלוי בהתנהלות רשות המס, משום שהרבה החלטות השתנו מאז. לגבי חלק מהמתיישבים, אם יגישו בקשה לפתיחת התחשבנות, תחזיר רשות המס כספים אם גבתה ביתר. לגבי האחרים - עלולות השומות לעלות אף מעבר למה ששילמו. כשבוצעה, לדוגמה, ההרחבה ברגבה, הפטור על תשלום מס לגבי דירה עמד על 700 אלף ש"ח ולא על 1.1 מיליון ש"ח כיום. גם הנושא של דירה שנייה לא נלקח אז בחשבון המיסוי. כמובן שלמתיישבים אלה לא כדאי לפתוח את הסיפור ולשלם כספי מס נוספים. האם רשות המס עומדת לפתוח ביוזמתה את כל הסיפור? - להערכתי אין הדבר פשוט כלל וכלל. אני מניח שאם המתיישבים יפנו אל הרשות וידרשו לפתוח בשל המצב המשפטי השונה - הדבר יהיה אפשרי. אבל אם הכל ייפתח, אני מניח שלא מדובר כאן על כספים גדולים. ההחזרים והתוספות עשויים אפילו להתקזז".
בתגובת רשות המסים, שנמסרה לתקשורת, נאמר: "לאחר שנלמד את פסק הדין ונאתר תיקים דומים, אם ישנם, נחיל עליהם את פסיקת בית המשפט העליון".
