לפעמים יוצא לי לתהות עד כמה דברים באמת השתנו כאן ביובל האחרון, האם באמת יצאנו מכלל סכנה בתור יהודים או בתור מדינה? האם זה שיש לנו אמצעי תקשורת מפותחים, ערי מרכז קפיטליסטיות ושחיתות בצמרת הופך אותנו להיות מוגנים כמו שאר מדינות העולם ה"נאור"?
לאחרונה עם כל ההתפתחויות הפוליטיות שקרו לאחרונה משהו אומר לי שלא, ולהיפך. כשמחברים את כל הנקודות לקו ישר נוצרת מגמה מטרידה, שלדעתי דומה לאותה מגמה שהיו יכולים לחבר לפני מלחמת העולם השניה.
תמיד עולה השאלה, איך היהודים באירופה לא עזבו לפני שהשואה התחילה? הרי כל מי שלמד היסטוריה יודע שמדובר בתהליך ממושך ולא בשינוי שקרה בין לילה, בו הם התעוררו למציאות קיצונית, והעובדה היא שהיו כאלו שהשכילו להבין זאת ועזבו.
אז מה קורה היום בעצם? כל פעם שאני פותח עיתון, אני יוצא מוטרד יותר ממה שהייתי קודם ואני בטוח שאני לא לבד בעניין. אז כמובן שיש את הפיתרון הקל, שהוא לא לקרוא עיתונים בכלל והאמת שזה פיתרון מצויין. הרבה זמן החזקתי בעמדה של לא איכפת לי מה קורה, אני אמשיך בחיי כרגיל כי הכל בולשיט, ואם יקרה משהו אז כנראה היה צריך לקרות.
עד שבמקרה נחשפתי לידיעה על הכור האטומי באיראן, בה הם מכריזים כי אם יותקף הכור האטומי באיראן ישראל תושמד. וזה הדליק לי נורה אדומה.
איך מנהיג של מדינה שלמה יוצא בהצהרה כזו? ועוד לא בפעם הראשונה... איך העולם ה"נאור" סובל כזו אמירה מבלי להגיב משהו מלבד, "ייקח להם שנה עד שתהיה בידם פצצת אטום". איך ראש הממשלה שלנו לא יוצא בהצהרה כלשהי לציבור, יוצא בנאום שהוא עצמו כתב ולא כותב הנאומים שלו?
אבל אולי אני סתם מגזים. הלכתי לראות "זוהי סדום" בקולנוע ולעבור הלאה.
