נותנת תקווה לחיים

יריית פתיחה: מיכל בוקר (49) מטבריה היא סופרת, מורה הוליסטית ומטפלת בתחום הרפואה המשלימה מזה 16 שנה. הוציאה שלושה ספרים בתחום ולאחרונה גם ארבעה תקליטורים הכוללים מדיטציות להצלחה כלכלית, החלמה מסרטן, מדיטציות לנשים ומדיטציות לילדים ונוער שנועדו לכוון לאורח חיים בריא והחלמה ממחלות באמצעות דמיון מודרך.

איך התחלתי: "טיפלתי באימא שלי לפני שנפטרה מסרטן. בהתחלה חשבתי להיות אחות אבל זה היה כבד עליי, אז הלכתי ללמוד משהו קרוב - רפואה משלימה כי רציתי לטפל באנשים. זה היה לפני 17 שנה. בעיקר טיפלתי כל השנים בחולי סרטן. הגעתי לשיטת ריפוי משלי שנקראת פרויקט 'הבחירה בחיים'. למדתי התמחות בשיאצו, הילינג, אבני מרפא, קריסטלים ודמיון מודרך במשך חמש שנים. כבר אחרי השנה הראשונה ללימודים פתחתי קליניקה והתחלתי לטפל באנשים. בדרך גם אבא שלי נפטר מסרטן, שנתיים אחרי אימא שלי.

"בשלב מסוים כמעט פשטתי את הרגל ונאלצתי לסגור את הקליניקה. אז התחלתי ללמד בבית ספר לביא. המצאתי תוכנית להרגעת ילדים שכללה יוגה ודמיון מודרך. לימדתי שנה שלמה 650 תלמידים מכיתות ב' עד ח'. זה היה מאוד חדשני אז לפני 10 שנים. והילדים מאוד אהבו את השיעור".

כתיבה יוצרת: "מתוך השיעורים בבית הספר כתבתי את הספר הראשון 'אור' שיצא ב-2005. יש בו 22 מדיטציות לילדים והוא בנוי כך שכל אימא יכולה להקריא אותן לילדים שלה כמו סיפור, גם אם האימא לא מדיטטיבית. יש סטיגמה על מדיטציות שלא כל אחד יכול לעשות אותן וצריך ללבוש לבן ומחרוזות ולשבת על פופים אבל זה לא נכון. לכן הספרים שלי כתובים בצורה כזו שכל אחד יכול לתרגל את זה בתרגול עצמי.

"אחר כך כתבתי את 'הבחירה בחיים' שיצא ב-2008, ספר לחולי סרטן עם מדיטציות לכל מה שהאדם עובר בזמן קבלת הטיפולים בדרך להחלמה. מחקרים מראים שרק דמיון מודרך עוצר את המחלה ומונע את תופעות הלוואי שבאות בעקבות הטיפולים. היום אני מעבירה את סדנת הבחירה בחיים לחולי סרטן. יש חולים שאמרו להם שנותר להם חודש לחיות והם חיים כבר שלוש שנים.

"חצי שנה אחר כך הוצאתי ספר שלישי, 'מפתח הסודות'. יש בו 90 מדיטציות והוא מיועד לאנשים בריאים עם בעיות הקשורות בגוף ונפש כמו סוכרת ולחץ דם, ביטחון עצמי, מציאת בן זוג, כניסה להיריון ועוד.

הכוח המניע: "אני מרגישה שההורים שלי חלו כדי שאני אעזור לאחרים. אם לא היה קורה להם מה שקרה, לא הייתה לי שום זיקה לנושא. המצב שלהם דחף אותי ללמוד את התחום וזה מה שמניע אותי.

אני מצטערת שלא למדתי אז כי יכולתי לעזור להם. כל פעם שאני מתחילה שיעור, אני מביאה את ההורים שלי איתי במחשבה. כמו אזכרה חדשה. זה נותן לי המון סיפוק כשחולים נכנסים אליי עייפים וחלשים ויוצאים אנשים מלאי אנרגיה".

בין קודש לחול: "אבא שלי היה חזן ואמי הייתה נוצרייה משווייץ שלא התגיירה מעולם, על אף שתמיד התנהלה בבית

כמו יהודייה. רק בגיל 16 ההורים סיפרו לי שאני בעצם לא יהודייה. אחותי רצתה אז להתחתן ואבא אמר לה שהיא לא יכולה. בצבא התביישתי לספר. חיכיתי ואז עברתי תהליך גיור ארוך ומייגע שהרחיק אותי מהדת. הכפייה הדתית דחתה אותי. רק אחרי שהתחלתי ללמוד קבלה לפני 13 שנה בעקבות אחד המטפלים שלי, נדבקתי לזה ועברתי ממצב חילוני קיצוני של לא לשמור שבת ולא לצום מעולם לשמירת שבת וכשרות, והיום אני אוכלת מצות בפסח והולכת עם כיסוי ראש. חזרתי בתשובה אבל אני לא דוסית. אני מקיימת אורח חיים קבלי ורוחני".

האמנות עבורי היא: "משהו שאני מאוד נהנית ממנו. במיוחד אני נהנית מהכתיבה עכשיו. גם קודם נהניתי, אבל הספרים הקודמים שלי נכתבו מתוך ארגון, כתבתי כל מה שאני יודעת על המקצוע. בספר החדש שלי סגנון הכתיבה הוא שונה, אלה סיפורים אמיתיים מהחיים שלי ושל המטופלים שלי".

החלום הגדול: "שהספרים שלי יצאו לחו"ל. כבר תרגמתי אותם והכנתי להדפסה. בקרוב יצא הספר החדש שלי, 'אישה', ואני כבר כותבת את הספר הבא".