מאז שא', חבר ממבשרת, עבר לתל אביב, הוא לא מאמין שיש חיים מחוצה לה. קחו לו את שדרות רוטשילד ואת 12 כוסות הקפה שהוא שותה עד הצהריים, והוא כבר לא יאמין שיש סיבה לחיות. פלא שהתגובה הראשונה שלו, כשיצאנו אחרי שהחשיך לכיוון פתח־תקוה, נסובה סביב התהייה האם יש מישהו ברחוב, אחרי שיונית לוי מאחלת לילה טוב לצופים. הבטחתי שיש.
נחתנו לבסוף בברולו. זה לא שאין איפה לבלות בפתח־תקוה
בלילה בתקופה האחרונה. יותר ויותר מקומות נפתחו בעיר (אם כי, זה רק אנחנו או שגם אתם שמתם לב לכך שכבר הרבה זמן לא נפתח פה שום דבר חדש, אפילו לא פיצוצייה), אבל לקראת סיום החלטתי לשמור חסד נעורים למקום שכשהגעתי לעיר, היה הראשון והיחיד שמכר בירה.
מוזר הברולו. בניגוד לכל מקום שתכירו, מותר לעשן בו בפנים, אבל לא בחוץ. המוזיקה מחרישת אוזניים, עד שבלתי ניתן בכלל לדבר עם מי שאיתך וצפוף בו, ממש צפוף. פאב אמיתי. הבעיה מתחילה כשמגיעים אליו רעבים.
קרפצ'יו סינטה (39 שקלים) נפרס דק כמו שכתוב בספר, בדיוק עד לנקודה בה הוא מורגש. למרות שהגבינה שפוזרה עליו הייתה מעט עבה, היא השתלבה בו מצוין ועם התבלון הנכון והלחם החם, היינו צריכים לפרוש בנקודה הזו, ולסכם שהיה פשוט טעים ומהנה.
ובכל זאת נשארנו, כי הזמנו גם ברוסקטה עוף וחצילים (39 שקלים), שהיתה בלתי אפשרית למאכל בגלל צורת ההגשה שלה. תשכחו מהפרוסות הקטנות שהתרגלתם אליהן, כי בברולו מגישים את הברוסקטה כמקשה אחת, שמתפרקת ברגע שהסכין ננעץ בה. יותר נכון יהיה לומר שאכלנו סלט עוף עם קוביות חצילים וג'בטה, כי זה מה שהתרחש בצלחת אחרי שניות ספורות.
בעיקריות זו כבר הפעם השנייה שאני מזמין סקלופיני מרסלה (49 שקלים), והפעם השנייה שהמנה מאכזבת. הרוטב כל כך מתוק, שהוא משתלט לחלוטין על טעם הבשר, ואין איש בסביבה שיציל אותו מטביעה. לפני שהלכנו, הציעו לנו
לארוז את המנה, כי כמעט ולא נגענו בה, אבל ויתרנו. גליל שלם של נייר ספיגה לא היה מחלץ מנתחי העוף את כל הרוטב. ההמבורגר (52 שקלים) היה עשוי מבקר טוב ונצלה היטב על הגריל. סיכום המנות היה 2:2, ממש הפועל פתח־תקוה נגד עכו באיחור של כמה שעות. להם זה לא הספיק. גם לנו.
חלקנו קרם וניל בשילוב גנאש שוקולד לבן, שמעליו מעטפת של פירות יער טריים (34 שקלים). סיום טוב לארוחה בינונית.
אז כן, ברולו הוא קודם כל פאב, וככזה הוא בהחלט מספק את הסחורה מבחינת האווירה והאלכוהול. בגזרת המטבח יש בהחלט מקום לשיפור.
