למסעדת מצה יש מקום של כבוד בהתפתחות הקולינארית שלי. זה התחיל אי שם באמצע שנות השבעים. באותם ימים, כשהיינו אוכלים חומוס בבית, בדרך כלל היו לנו שני סוגי חומוס בהישג יד. האחד – אבקת חומוס תלמה שמוסיפים לה מים ולימון ומערבבים, ויוצא משהו סמיך ותפל, והשני חומוס מקופסת שימורים, שהיה פופולארי במיוחד בטיולים שנתיים אבל גם בבית לפעמים היינו אוכלים אותו, במיוחד כשהיינו מכינים כדורי פלאפל, גם כן מאבקה שקנינו במכולת.
ואז התחיל אבא שלי להביא הביתה חומוס קופסאות פלסטיק ממסעדת מצה. אז, לפני 35 שנה, מדובר היה בחידוש של ממש, והמעבר מהחומוס המשומר או המאובק לאכילת חומוס אמיתי, היה מהדברים היותר חשובים שקרו לי.
הרבה שמן זית זרם מאז, ומסעדת מצה עדיין חיה וקיימת. למרבה הצער, פיגוע תופת נוראי
התרחש בה בשנת 2002. ובכל זאת, החיים ממשיכים, המסעדה שופצה מן היסוד אחרי הפיגוע, ובבואתך למסעדה המחודשת והנעימה, רק שלט זיכרון בצד ימין בכניסה מזכיר את מה שהיה כאן פעם.
יום קיץ חם ביותר, הגענו אני ושותפי למדור יורם מארק-רייך למסעדת מצה, חמושים בצאצאינו הרעבים תמיד, מתוך כוונה לנסות לאכול איכשהו ארוחה סבירה, משימה לא קלה כאשר התיאבון לא פעיל במיוחד בחום שכזה.
המיזוג במסעדה הפיח בנו קצת חיים, והחלטנו שראוי ונכון ביום שכזה לא להעמיס בשרים ושאר מאכלים כבדים. במצה יש מבחר גדול של סלטים, ולכן
הדרך הכי טובה לפתוח ארוחה רבת ילדים היא להזמין הרבה סוגי סלטים לאחר הצצה בדלפק הסלטים המרשים.
נתחיל עם החומוס, הוא דווקא לא היה מלהיב. טעמנו צלחות חומוס טובות יותר בחיינו, גם במצה עצמה. אולי זה החום הנוראי, אולי סתם יום לא מוצלח, אבל החומוס, זה שעורר אצלי גל נוסטלגיה לימים של פעם, לא הלהיב. הטחינה, לעומת זאת, הייתה מצוינת, סמיכה, חמצמצה ובעיקר טעימה. סלט הטבולה היה טוב, במיוחד כששופכים עליו כף טחינה, לעומת זאת סלט התירס, מוקש בכל מסעדה מזרחית, לא הצליח להתעלות, והניסיונות לשדרג את גרעיני התירס באמצעות פלפל כבוש וחמוצים קצוצים, לא צלח.
בקיצור, עוד לא קמה המסעדה המזרחית שתגיש סלט תירס טעים, ועד היום אני לא מבין למה מסעדות מזרחיות מחזיקות סלט תירס בתפריט (ולמה לקוחות כמוני ממשיכים להזמין אותו). הזמנו גם סלט חצילים בטחינה שהיה סביר, אך לא מעבר לכך. צלחת עם גרגירי חומוס ופול חתמה סבב פתיחת ניגובים סבירה, אך לא מעבר לכך.
השיפור הדרמטי של הארוחה החל בשלב השני שלה. בגלל שלא יכולנו להחזיק ארוחה על טהרת הסלטים בלבד, הזמנו גם כמה תבשילים שמופיעים בבר הסלטים. עלי גפן ממולאים, חציל עם בשר וקובה. כאן דווקא נרשמו הפתעות. עלי הגפן היו ממולאים רק באורז, ללא בשר לצערי, אבל היו טעימים מאד.
בני יהונתן, לראשונה בחייו, הסכים לאכול עלי גפן ודיווח שהם ממש טובים, ומי אני שאחלוק עליו. במיוחד אחרי שחיסלתי ארבעה מגולגלים כאלו. בקובה נרשמה הפתעה עוד יותר גדולה. לראות את מארק רייך טורף שתי יחידות קובה גדולות זה לא מחזה מוכר. הרייך לא אוהב קובה, אבל הקובה במסעדת מצה התגלו כטעימים במיוחד. טריים, חמים, עם בשר טחון והרבה צנובר בפנים.
גולת הכותרת הייתה החצילים עם בשר. אותו בשר טחון מצוין ששירת נאמנה את הקובה, עשה את עבודתו גם בחברת החצילים. קיבלנו חצילים בשרניים, שמולאו בבשר טעים ובושלו ברוטב מיץ עגבניות, והוגשו עם פרוסות עגבניות מבושלות מעליהם. למרבה המזל הקפידו במצה לשפוך הרבה רוטב עגבניות על המנה, מה שעשה אותה לנפלאה.
אז אחרי פתיחה מהוססת, הקובה והחצילים שלחו אותנו עם טעם טוב אל החום הנוראי בחוץ. שילמנו על הארוחה 155 ש"ח. זה היתרון של ארוחה בלי בשרים ומנות עיקריות, בלי אלכוהול ועם קנקן מי ברז. ובסך הכול יצאנו מרוצים.
מסעדת מצה - דרך רופין, תחנת הדלק רוממה
