א. לאחר תום מלחמת לבנון השנייה, צוטט השייח חסן נסראללה כמי שאומר בנימה של התפעלות כי על העולם הערבי ללמוד מישראל כיצד להשכיל לדעת גם לבקר את עצמו ולבדוק את התנהלותו בהשוואה לעולם המתקדם, כפי שישראל עושה זאת. אמירה זו, שיצאה מפיו של אחד האויבים המרים של ישראל, התייחסה בזמנו לוועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה.
נזכרתי בדברים הללו, לאחר שהגיע לאוזניי הביקורת על החלטתו של המבקר מיכה לינדנשטראוס (" לקפוץ על כל עגלה מזדמנת") לחקור את תהליך קבלת ההחלטות של ראש הממשלה בפרשת המשט לעזה. אני נמנה עם חסידיו הגדולים של מוסד המבקר. אני אף סבור שקיומו של מוסד זה הינו בבחינת חיזוק אדיר לשלטון החוק, במדינה בה קיימים מי שמנסים, השכם והערב, לקעקע שלטון זה ואף לכרסם ביסודותיו.
יחד עם זאת , אני נמנה עם אלה שמעדיפים להותיר את ההתעסקות במשט לעזה לוועדת טירקל, שאין עוררין על מידת מקצועיותה, מהימנותה ואמינותה. על המבקר המוערך להניח לסוגיית המשט ולסמוך על ועדת טירקל שתעשה מלאכה זו נאמנה. זאת, כדי שיתפנה להמשך המצוד אחרי שודדי הקופה הציבורית הבלתי נלאים. שכן מידתה של השחיתות במחוזותינו ממקמת את ישראל במקום נכבד עם מדינות העולם השלישי. וואלה, איזה כבוד מפוקפק.
ב. לא סירוב נתניהו להקפאה נוספת בבניית ההתנחלויות בשטחים. לא שותפיו לממשלה, "הפציפיסטים" אלי ישי ואביגדור ליברמן. לא מהימנותו המוטלת בספק של נתניהו וכוונותיו החשודות באשר לתהליך השלום. לא כל אלו הם שמרתיעים את הפלסטינים מלהיכנס למו"מ ישיר עם ישראל - אלא שיחה קצרה שהתקיימה במלון בירושלים בין ד"ר סאיב עריקאת ובין חיים רמון ואשר לפיה האחרון הפציר בעריקאת לבל להזדרז להיכנס למו"מ ישיר עם נתניהו. סוף סוף נתפס "המחבל" במאמצי השלום של נתניהו.
הסיפור הזה, שאחראי לו מאזין ישראלי "תמים" שהזדמן באותה שעה ובאותו מקום למלון בו קיימו עריקאת ורמון את פגישתם, חימש את המחנה הימני בעוד
קלישאה על "בוגדנותם" של השמאל והמרכז. סיפורים ומעשיות מהסוגים האלה הפכו לקלישאה שכיחה במחוזותינו. פעם פיטר יצחק שמיר את עזר וייצמן משום שזה ניהל שיחות טלפוניות, מאחורי גבו של שמיר, עם בכיר אש"ף נביל רמלאווי. פעם הואשמו "חבורת הקזינו" (שבס, ביילין ואחרים) בהכוונת הפלסטינים ובעידודם להקשיח את עמדותיהם. בקיצור , תמיד היטיב "המחנה הלאומי" למצוא אשמים במחנה השמאל למחדלים שלו בכל מה שקשור לתהליך השלום.
לידיעת נתניהו: הפלסטינים מכירים, יודעים, מבינים ומעודכנים היטב באשר למשחק הפוליטי. והם גם יודעים כי עם הרכב קואליציוני שכזה, אתה מעוניין במו"מ שתכליתו אחת ואין בילתה: להפחית את הלחץ האמריקני עליך מחד, ולשרוד את הקדנציה בשלמותה, מאידך. והשלום? לא נורא, הוא יכול לחכות. שכן הכי חשוב לנתניהו לחיות בשלום עם שותפיו.
ג. בארה"ב של אמריקה נוהגים עיתונים גדולים ומובילים להזדהות עם מועמד זה או אחר לנשיאות. זו תופעה ידועה ואף שכיחה לא רק באמריקה אלא גם באירופה. יחד עם זאת, טרם שמעתי שעיתון הוקם בארה"ב ואירופה למענו של פוליטיקאי אחד. מסתבר שבישראל הכל אפשרי, גם הקמת עיתון שכל תכליתו יצירת פולחן אישיות סביב אישיותו של פוליטיקאי המצטיין במכירת קרח לאסקימוסים.
יש כאלה המזהירים מפני הפיכת אותו כלי תקשורת ל"פראבדה" ימנית. אני אינני נמנה עם אנשים אלה. שכן את מנוחתי טורדת עובדה אחרת – המחזירה אותי לעידן של קליגולה. אותו קיסר מגלומני שסבל משיכרון כח עצום, הרשה לעצמו למנות את סוסו לשר. בהעדר ביקורת וקיומם של כלי תקשורת שמטרתם "סגידה" לפוליטיקאי מסוים, חוששני שלא ירחק היום ובו גם סוסים יאיישו משרות בכירות במחוזותינו. אללה יוסתור .
