סוד החיים

"אור החיים", תערוכת ציוריה של האמנית אורה חיים, נפתחה בסוף השבוע בבית האמנים על-שם שאגאל. זו תערוכת היחיד הראשונה של האמנית ילידת ירושלים, אחרי  השתתפות בלא מעט תערוכות קבוצתיות.

אורה מתגוררת זה שנים רבות בחיפה, לכאן הגיעה בעקבות נישואיה לניסים חיים, אז סטודנט לרפואה וכיום פרופסור מומחה לאונקולוגיה, מנהל מחלקת כימותרפיה בבי"ח

רמב"ם . התערוכה תוצג בבית שאגאל במשך שלושה שבועות, עד לנעילה ב-17 באוגוסט.

אורה, בתו של מנחם הרניב ז"ל, לשעבר נשיא בית המשפט לענייני עבודה, מציירת מאז שהיא זוכרת את עצמה. תמיד נחשבה לציירת של הכיתה, ובאופן טבעי למדה במגמת האמנות של בית הספר התיכון. מאוחר יותר למדה באקדמיה לאמנות בצלאל.

בגיל 17 עברו חייה מהפך בעקבות תאונת דרכים קשה. התאונה קטעה את חלומה על קריירה של ריקוד. אורה: "חציתי מעבר חצייה באור ירוק, אבל אז פגעה בי בעוצמה רבה מכונית שהנהג שלה לא הצליח לבלום כי הלכו לו הברקסים. במשך עשרה ימים הייתי ללא הכרה ואחר-כך שכבתי בבית החולים עוד שלושה חודשים".

אבל בזכות התאונה גם קרה דבר טוב. אחיה ביקש מחבר שלו, סטודנט לרפואה, לקפוץ לבקר אותה בבית החולים. כך נולדה ההיכרות עם מי שהפך להיות בעלה כעבור שנתיים. "התחתנתי בגיל 19. בגלל הפגיעה הקשה לא הלכתי לצבא, ונרשמתי ללימודים בבצלאל".

כאשר סיים בעלה את השירות הצבאי כעתודאי, החל את התמחותו ברמב"ם, והזוג עבר להתגורר בחיפה. שלושה בנים נולדו להם: אמיר שהוא רופא אורתופד, דורון שהינו מהנדס מחשבים ויואב שמשרת בקבע אחרי סיום קורס חובלים.

כשהבן הצעיר גדל, המשיכה את לימודי האמנות באוניברסיטת חיפה וגם קיבלה תעודת הוראה. תואר שני עשתה בהיסטוריה של עם ישראל והתמחות באמנות יהודית. היא לימדה

אמנות בביה"ס הריאלי, ובעקבות מלגה שקיבל בעלה נסעה איתו לשלוש שנים בארה"ב, שם השתלמה בטכניקות שונות באוניברסיטת סטנפורד. עם חזרתם ארצה, המשיכה לעבוד בהוראה.

היא ריכזה את תחום האמנות בתיכון חוגים ולימדה שם ציור ותולדות האמנות. לפני שנים אחדות פרשה מההוראה על-מנת להתמסר כל כולה לציור, אך בבית הספר ממשיכים ליהנות מפירות כישרונה הרב: פסיפסים שנעשו על-פי ציוריה "שלום" ו"בעקבות דוד המלך" נמצאים ליד האולם ובכניסה לחטיבת הביניים, וגם בספרייה תלוי ציור ענק שלה – "הנסיך הקטן".

אורה למדה במשך השנים אצל אברהם אופק, שמואל בונה, אבנר כץ, יוסי שטרן ואחרים. ציוריה בסגנונות שונים מפארים את ביתה הגדול שבשכונת רמת בגין. היא שולטת ברישום, באקוורלים, ובציור באקריליק ושמן. "מבחינתי, זה כמו לדעת כמה שפות", היא אומרת, "זה מאפשר לי מרחב וגיוון". 

מזה שנים היא חברה באגודת הציירים והפסלים, סניף חיפה והצפון. "אני מאוד מעריכה את יו"ר האגודה, ד"ר צביקה ישראל, שתמיד עודד אותי ותמך בי. יש לי איתו היכרות רבת-שנים, ואני נוהגת להתייעץ איתו ולהשתמש בהערות הבונות שלו". 

אוצרת התערוכה, רינה גנוסוב, כותבת על ציוריה של אורה: "ציוריה של אורה, כשמה וכאישיותה, מקרינים אור, חיוניות ושמחה, והם מהווים אי של אופטימיות במציאות המורכבת

של החיים בארץ".

אורה, היכן ומתי את מציירת?

"בסלון הבית. אני זקוקה למרחב סביבי. הילדים כבר עזבו את הבית, ונעים ונוח לי לעבוד כאן. רעשי הרחוב לא מפריעים לי כי אני מאוד מרוכזת בעשייה. אני

 מתעוררת בשבע בבוקר. בעלי יוצא לעבודתו, ואני ניגשת למלאכת הציור. עובדת עד הצהריים. לפעמים יותר, לפעמים פחות".

לא קשה לגלות את הקשר של שם התערוכה, "אור החיים" לשמך...

"נכון, אבל השם טומן בחובו גם את אהבתי הגדולה לאמנות. בשבילי האמנות היא סוד החיים, קסם החיים. בלי אמנות אין חיים. זהו האושר הגדול וחדוות היצירה. תמיד ידעתי שכאשר תהיה לי תערוכת יחיד זה יהיה השם שאתן לה".

אוצרת התערוכה, רינה גנוסוב.

איך בחרתן את היצירות המוצגות?

"את ההיכרות עם רינה עשיתי כאשר למדתי באוניברסיטת חיפה. היא המשיכה ועשתה תואר שני באוצרות במהלך מגוריה באנגליה. לא היה קל לבחור מתוך כ-500 העבודות שיש בביתי. הציורים שנבחרו צוירו כולם בשנתיים האחרונות. נופים, ספירלות. חלקם ריאליסטיים וחלקם נוטים למופשט. אגב, אני מערבבת את הצבעים עם כל מיני חומרים, אליהם הגעתי תוך ניסוי וטעייה".

את לא חותמת על ציורייך. מדוע?

"נכון. אבל מאחורי כל ציור יש תאריך, שם וסדרה. מדוע? כי אני חושבת שצריך להתבונן בציור ולא במי שצייר אותו. הפכנו לחברה של מותגים. אנשים רוכשים כיום ציורים לפי שם

האמן המופיע עליהם בגדול, ולפעמים לא מתבוננים בכלל בציור ולא שואלים את עצמם אם הציור בכלל מוצא חן בעיניהם".