"בקיבוץ דגלו שני המינים בעקרון השוויון, מלכתחילה. אך אם נפנה לשורש ההתנהלות בחיים הקיבוציים, נגלה מאורעות והשוואות, שאינם עולים בקנה אחד עם ההצהרות של חברי הקיבוץ. בעייתיות השוויון, שאותה אציג בעבודתי, היא בתחומי חוסר אפשרויות הבחירה בעבודה, חלוקת התפקידים בין המינים, כפל התפקידים של האישה בקיבוץ, ופעילותה התנועתית והציבורית. חשוב לציין כי העיסוק בשוויוניות המינים בקיבוץ, בעבודה זו, נוגע לשנים מהקמת הקיבוצים הראשונים, בתחילת המאה העשרים, ועד לאמצע שנות התשעים, שאחריהם החלו הקיבוצים לשנות את פניהם ואת תפישתם,
בעקבות תהליכי הפרטה ושינויים פנימיים ותנועתיים, ולכן, התנאים ששררו בקיבוץ לפני כמאה שנים, אינם זהים כלל לתנאים השוררים בו כיום".
בדברים דלעיל אין כל חידוש והפתעה, אלא רק בעובדה שנכתבו כעבודת גמר בקורס נוער שוחר מדע באוניברסיטה, בידי עירוני, דניאל אושרי (15), תלמיד "אורט גוטמן" בנתניה.
מה לך ולעיסוק בשוויון המינים בקיבוץ?
דניאל אושרי: "אבא שלי היה חבר קיבוץ תל יצחק,
דודתי בילתה בו בילדותה, וסבתא שלי חברה בו, ואני מבקר אותה לעיתים די קרובות, כך שהנושא עניין אותי".
סבתא מתלוננת על קיפוח הנשים בקיבוץ?
"עד כמה שהבנתי, בקיבוץ שלה המצב היה שונה, ובכלל, התרשמתי שהמצב השתנה מקיבוץ לקיבוץ. גם משיחות עם חברים בתל-יצחק התרשמתי שאין הסכמה לגבי הנושא. יש טוענים שהיה שוויון, ויש טוענים שמעולם לא היה".
והתרשמותך האישית?
"שכיום, כמו שכתבתי בעבודה, המצב שונה לגמרי. באופן אבסורדי קצת, אפשר לומר שהשינויים וההפרטה בקיבוץ הביאו סוף-סוף לשוויון בין המינים, שלא היה בראשית הקיבוץ, למרות שכל כך דגל בו".
אבחנה מעניינת.
"מה, אתה לא חושב ככה?"
