האם אפשרית תנועה נצחית?

מה הסיכוי לבנות משהו שיפעל ללא הפסקה מבלי לצרוך תוספת אנרגיה, והאם הקיבוץ יכול להיות כזה? דני ברזילי לוקח את מכונות ה"פרפטום מובילה" לסיור במשק

דני ברזילי

פורסם: 01.08.10, 07:51

שתף

"פרפטום מובילה" (בעברית: תנועה נצחית) - זהו השם הלטיני למכונה היפותטית היכולה לנוע ללא סוף ולבצע עבודה כלשהי, מבלי לצרוך תוספת אנרגיה לאחר הנעתה. היום אנו יודעים שהדבר אינו אפשרי, ויודעים גם מדוע: מכונה כזאת תפר את החוק הראשון או השני של התרמודינמיקה, או את שניהם. למרות זאת, במשך אלפיים שנה לפחות, ניסו פיזיקאים ומכונאים, חובבים, תמהונים או מקצוענים, לבנות מכונה כזאת.

למעשה יש שני סוגים אפשריים של מכונות פרפטום מובילה: הראשונה אמורה לייצר יותר אנרגיה ממה שהיא צורכת (ובכך מפרה את החוק הראשון - חוק שימור האנרגיה); השנייה מתמירה אנרגיית חום לעבודה באופן המפר את החוק השני של התרמודינמיקה (האומר שבמערכת סגורה רמת האנטרופיה חייבת לגדול. אני יודע שנתקעתם פה, אבל ההסבר המפורט גוזל יותר מקום ממה שיש לי, וממה שיש לכם סבלנות לקרוא).

אם זה היה מעט קשה - נעבור ל"שעת סיפור". רן לוי מביא, בספר על הנושא, את עלילותיו של אורפריוס, מכונאי גרמני מוכשר ומסתורי בראשית המאה ה-18. אורפריוס זה הציג יום אחד בכיכר הכפר גלגל עץ שבתוכו מנגנון המוסתר ביריעות עור, ולאחר שדחף אותו קלות המשיך הגלגל להסתובב ואפילו הגביר מהירותו. יותר מזה - הוא גם ביצע עבודה (שאיבת מים). האינסטינקט הראשוני, אפילו זה של איכרים גרמנים, אמר לצופים שיש פה איזה טריק או כישוף. לכן מינו ועדה ממכובדי האזור, וזו פסקה שבאופן נשגב מבינתם - העסק אכן עובד. בדיקה נוספת, על ידי ועדה מכובדת יותר ובהשתתפות מומחים, נתנה אישור דומה, וזאת למרות שידידנו סירב בתוקף לחשוף את המנגנון הפנימי. אורפריוס זכה בחסותו של הנסיך המקומי, ואפילו לייבניץ, ראש וראשון לחכמי גרמניה, בא לביקור, ולמרות שנשאר בדעתו שאינו רואה כל אפשרות עקרונית לפרפטום מובילה - הביע התפעלות מתחכומו של המתקן. ועדת בדיקה נוספת סגרה את הגלגל לחודש וחצי בחדר חתום, ומשחזרה - הוא עדיין הסתובב. איך זה נגמר? המשרתת התוודתה לבסוף שהיא זו שסובבה במנואלה נסתרת את המתקן, והממציא הרס אותו בהתקף זעם.

זהו רק אחד הניסיונות והמודלים שנבנו, אולם מה לנו ולזה? השאיפה לבנות משהו שיפליא את כולם, יפעל ללא גבולות ואפילו יבצע עבודה, וזאת בניגוד לשכל הישר (שהיה גם לקדמונים) ולחוקי הפיזיקה (המוכרים לנו היום) - היא שאיפה מובנת, על-אף הסיכוי האפסי להגשמתה. למה נופלים אנשים בפח הזה? מפני שהם בורים מספיק כדי לא לדעת שהדבר בלתי-אפשרי (ג'ראלד דארל אמר על כך: "אני נהנה להיות בור. הכול נראה הרבה יותר מדהים כשאתה כזה").

שאיפה זו נכונה, כמובן, לא רק לפיזיקה, והדבר נכון, כנראה, גם כשמדובר בשאיפות חברתיות, למרות שכאן המצב מעורפל הרבה יותר מפני שאין חוקי החברה דומים לחוקים פיזיקליים. רבים מאתנו חולמים לצעוק "אאורקה" - מצאתי איך לפתור משהו מבלי לאבד כלום בתמורה: לתת חופש בחירה לפרט מבלי לאבד את יכולת הבקרה הממסדית, למקסם את כושר ההתפרנסות מבלי לוותר על החלום השוויוני, לצמוח דמוגרפית מבלי להסתבך בריבוי סטטוסים או בדלדול הנכסים, להשתמש בהומור מבלי להיחשב לליצן (הדילמה הקבועה שלי).

האם פתרון דילמות כאלה, ודומות להן, הוא בבחינת פרפטום מובילה? סתירת חוקי טבע? נראה שלא, ולו מפני שמכונה כזאת אינה יכולה, עקרונית, לעבוד, ואילו פתרונות לדילמות הם אכן סבוכים, אך לא בלתי-אפשריים בטווח זמן סביר (אך תזכרו את הוועדה שחזרה לגלגל אחרי חודש וחצי. אז כמה זמן צריך בכדי לוודא אם רעיון עובד או לא?). אבל דמיון בכל זאת יש. מה שמעניין יותר - בוויכוח שבתוך התנועה הקיבוצית, מאשים כל צד את השני שהוא פרפטום מובילה. מחד - נאמר על הקיבוץ הישן שהוא כזה כי למרות האינרציה שמכוחה הוא פועל, האנרגיה בו פוחתת והולכת ורמת האנטרופיה בו עולה. מאידך - ייתכן שהקיבוץ ה"חדש" מנסה לרבע את המעגל וליצור מודלים שניגוד האינטרסים בהם (המקביל לאלמנט החיכוך בפיזיקה) יעצור אותם לבסוף, או יהפכם למשהו שלא אליו התכוונו.

ועוד הערה: שום דבר הרי אינו נצחי, גם לא תנועה, גם לא תנועה קיבוצית. גם אם נצליח להתעלם מהחיכוך, ונצליח לא להמשיך ולהשקיע אנרגיה - הגלגל יתפרק מעצמו מתישהו, שלא לדבר על כך שבעוד 5 מיליארד שנה תהפוך השמש ל"ענק אדום" ותשרוף את כדור הארץ וכל אשר עליו. אם כוכבים אינם נצחיים, ודאי שלא תנועה חברתית. אין זה אומר שצריך לקצר את חייה או לבטלה. למעשה, המונח "תנועה נצחית" עצמו הוא אוקסימורון (סותר את עצמו) - אבל בכל זאת, בלטינית הוא נשמע יותר טוב.

לשלושת הטורים האחרונים של דני ברזילי:

חיפוש אירוע: