כמעט שש שנים מאז הונחה עתירה בבג"ץ
לעניין החלטת ממ"י 969, מתחילים שופטי בית המשפט העליון לאבד את סבלנותם. כזכור, מבקשת העותרת, עמותת "אדמתי",
שההחלטה לעניין השבת קרקעות מהחוכר החקלאי למדינה תשונה באופן שייקבעו בה שיעורי פיצוי ריאליים המגיעים למי שניטלה ממנו הקרקע ביוזמת המדינה, בהפקעה, עקב שינוי ייעוד. מנגד עושה הפרקליטות, המייצגת את ממ"י, כל מאמץ, לאורך כל הדרך, כדי להסיר את העתירה מסדר היום. השבוע רשמו העותרים ניצחון קרקעי קטן, בנקודות, משהורו שופטי ההרכב למועצת ממ"י לדון לאלתר מחדש בהחלטה.
אדמתי, המאגדת כ-150 יישובים מההתיישבות הוותיקה (שהוקמו לפני 1948), טענה, כזכור, באמצעות עו"ד עופר נועם, כי החלטה 969 אינה מעניקה משקל ראוי וביטוי כספי הולם לתרומת החקלאי ברכישת הקרקע, בגאולתה, בהשבחתה ובמימוש המטרות הלאומיות בתנאים קשים, לעיתים עשרות שנים לפני הקמת המדינה, ובוודאי לפני הופעת ממ"י. יותר מזה: העותרים "הזכירו" לבג"ץ כי המדינה נמנעת באופן שיטתי, מאז שנת 2005, מלקיים צו על תנאי שניתן בשעתו על ידי נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרון ברק, אשר חייב אותה לנמק מדוע לא תתוקן ההחלטה באופן המאפשר לחקלאי להוכיח את השקעותיו בקרקע ולזכות בפיצוי הוגן, המשקף את תרומתו לערכה הנוכחי.
בדיון שהתקיים בתחילת השבוע ביקשה הפרקליטות לדחות פעם נוספת את העתירה, בטענה כי זו מיצתה את עצמה וכי לחקלאים עומדת עתה הזכות לתבוע פיצוי בגין אובדן הכנסה, באמצעות החלטת ממ"י 1023.
השופטים היושבים בתיק - מרים נאור, סאלים ג'ובראן ועדנה ארבל - דחו דרישה זאת, הביעו מורת רוח על התנהלות ממ"י ומועצת מקרקעי ישראל, שאינם מצליחים לגבש את עמדתם לעניין ההחלטה במשך זמן כה רב, ואף ציינו בחריפות כי יש גבול לסחבת שנוקטת המדינה כלפי החקלאים. בצד האופרטיבי של החלטתו, חייב הרכב השופטים את המועצה להתכנס בתוך שישה חודשים לדון בסוגיה, נשואת העתירה, ולדווח לו על כך.
בעקבות הדיון הביעו נציגי הנהלת אדמתי שביעות רצון מעמדת בג"ץ, והביעו תקווה כי בכך תיסלל סוף-סוף הדרך להחלטה מאוזנת יותר מצד המועצה, שתאפשר פיצוי הוגן לחקלאי במקרים בהם אולץ, בעל כורחו, למסור את אדמתו למנהל לצורך שינוי ייעודה. נציגי העמותה מזכירים כי עמדתם העקבית גורסת שבכל מקרה בו ניתן לאתר קרקע חקלאית חליפית, שוות ערך לזו שנלקחה ממנו - יהיה זה הפיצוי ההולם ביותר.
