באחד הערבים של ינואר 2009 פילחה שריקת טיל גראד את השקט, בסמוך לרובע ז' באשדוד. הימים היו ימי "עופרת יצוקה", וכעבור כמה שניות כבר נשמע פיצוץ במרחק 50 מטר מבית משפחתו של הרב משה (שם בדוי). נפילת הטיל יצרה הדף, ורעייתו ושלושת ילדיו ששהו בבית נתקפו בהלם.
מאז, הוא מספר, שום דבר אינו כפי שהיה: בנם הקטן התחיל להרטיב במיטה, וילד אחר סובל מחרדות ליליות, רדוף על ידי הטראומה. לאחר שפנה הרב משה לרופאים, הבין שהנזק אינו מסתכם רק ברמה הגופנית. גורם חרדי הפנה אותו למשפחות בצפון הארץ, ושם התארח עם ילדיו ואשתו עד שהשקט חזר לשרור באזור; בנוסף הגישו גורמים חרדים סיוע טלפוני למשפחה.
הגורמים שאיתם שוחח משה הציעו לו לקיים שיחות עם בני המשפחה על החוויה הטראומטית. "זה מאוד עזר לילדים, ברגע שיש אמונה, החיים קלים יותר. ברגע שמדברים עם הילד ומסבירים לו שעם ישראל היה רדוף, דברים שמופיעים בכתבי חז"ל, זה נותן לו ביטחון".
מסתתרים מפני הטילים. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: חיים הורנשטיין)
משה לא חשב לרגע לפנות לגורמי הרווחה העירוניים מסיבה אחת: הם חילונים, והסיוע אינו מוגש ברוח היהדות. "אני לא יודע עד כמה יש לי אמון בהם, לא שאני פוסל אותם מקצועית. למשל אם אומר להם שאמונה הרגיעה את הילד, זו לא דרך החיים שלהם וישר מערבים גורמים ברווחה. אצלנו אם יש בעיה, פונים לרב, מקבלים פסק הלכה. יש גם מנהג של אירוח משפחות. איזה משרד רווחה היה עושה זאת?".
לדעת משה, במגזר החרדי יש עם מי לדבר, להבדיל מהמגזר החילוני, שבו הביורוקרטיה נפתלת וסבוכה. לא רק הוא סבור כך: רבים בקהילה החרדית מסרבים למצוא פתרון לבעיותיהם באמצעות רשויות חילוניות. "אני מעדיף לשלם, כדי שאיש מקצוע חרדי ולא חילוני יעזור לי", אמר תושב חרדי השבוע.
המצוקות האלה הן שגרמו לעופר כהן מהשדולה לערכים יהודיים להקים מיזם חדש: עזרה נפשית לחרדים.
מצוקה נפשית אינה שמורה למלחמות בלבד, אבל ימי מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה" חשפו ביתר שאת את הבעיות שבהן מדובר. עופר כהן הוא זה שעמד בימי המלחמה מאחורי גמ"ח דירות שסיפק דיור חלופי בירושלים למאות משפחות מאשדוד.
"ראיתי שהרשויות התעלמו מהחרדים. לא דאגו לציבור הזה וההסברה היתה לקויה. בזמן אמת טיפול בנפגעי חרדה לא בא לכלל ביטוי, הקהילות לא יגיעו לגורמים שאינם פועלים לפי דרך התורה ואין איתם שפה משותפת", אומר כהן.
אם תשאלו אותו, המחסור ב"מרגיעים לאומיים" בדרך התורה ניכר. בעיקר כשהאופציה האחרת היא פנייה לפסיכולוגיה המודרנית, הנחשבת למוקצית מחמת מיאוס בעיני האוכלוסייה החרדית, שרואה בזיגמונד פרויד ובאחרים "סדין אדום" - סמל למתירנות מינית.
במנשר שהפיצה השדולה לערכים יהודיים לאחרונה, התבשרו התושבים על הקמת מרכז מידע חינוכי להורים ולילדים בחינם. מדובר בסיוע ובהכוונה בנושאים דוגמת רישום למוסדות לימוד, טיפול בנוער נושר ממסגרות, ייעוץ בקשיי חינוך - וגם ייעוץ לבני נוער במשבר רגשי. הסיוע, כך נכתב, ניתן על ידי מחנכים ואנשי מקצוע ברוח היהדות.
בימים אלה עושה המוקד את צעדיו הראשונים, וגם כאן ההיענות בחברה הסגורה מאופיינת באטיות ובהיסוס. כהן מסביר כי למרות היותו חרדי, הפונים מבררים ראשית עם הרב אם הייעוץ כשר.
כהן מעריך כי בתרחיש עתידי של מלחמה, יגבר מספר הפניות של הציבור החרדי למוקד החדש.
"הטיפול הנפשי היהודי", לפי כהן, נחלק לשניים: הקשבה אמיתית וטיפול בנקודה הכואבת בעזרת מקורות יהודיים. למשל, הוא מסביר, סיפורי מעשיות מהתורה או דברי צדיקים יכולים להראות את האור בקצה המנהרה ולרומם את רוחו של מי שזקוק לחיזוק נפשי".
למה בעצם מתעורר הצורך במטפלים חרדים? קחו למשל את סיפורם של שמואל ורעייתו, בני 35 מאשדוד, המגדלים שבעה ילדים. טיל שהתפוצץ ליד ביתם ברובע ג' הפך את החרדה לחלק משגרת יומם של הילדים, שסובלים מהרטבות ליליות, מפחדים ומסיוטים. אחד מילדיו, כך מתברר, סבור שרודפים אותו ושמואל החליט לפנות לעזרה. הוא לא חיפש אותה באגף הרווחה של העירייה ובמקום זאת פנה לכהן, שהפנה אותו לעזר מציון.
"אני לא רואה את עצמי פונה אליהם, כי צורת הדיבור, למשל של העובדות הסוציאליות, שונה משלנו. ישנם דברים שמדברים עליהם אצל החילונים בריש גלי ליד הילדים ואצלנו לא, למשל היריון או בת שמשוחחת עם בן או בן שמשוחח עם בת. אם העובדת הסוציאלית תדבר עם הבן הגדול, זה לא מקובל עלינו".
לדבריו, סיוע נפשי הם קיבלו מפסיכולוגים
ומאנשי מקצוע נוספים - חרדים. "אנחנו מסבירים לילד שהכל מהשם, העזרה אולי רגילה אבל המטפלים מגיעים מאותו רקע, מאותה אמונה".
שמואל מספר כי לבית חברו הגיעה עובדת רווחה, וזו נתבקשה לעזוב בגלל מחשוף חולצתה. לדבריו, חברו אמר לה שעם כל הכבוד, תעזוב את המקום. "אתה מחנך
בסגנון מסוים ורואים את הפריצות באה הביתה", הוא טוען.
"אין מענה מספק לחרדים בעיר ואנחנו נופלים בין הכיסאות", מאשר גם הרב דוד (שם בדוי), שמלמד תורה באזור אשקלון.
מאז ימי "עופרת יצוקה", שבהם התקבצה כל המשפחה בחדרם הממוגן, בתו בת השש אינה מסוגלת לעזוב את החדר.
כל לילה הם מבטיחים לה פרסים והפתעות כדי שתתחיל את הלילה במיטתה, אך הם יודעים שקצת אחרי השעה אחת בלילה תגיע שוב להצטופף בחדרם. אחרי כמה שבועות פנה למוקד פסיכולוגי לדתיים, אך שם התור היה ארוך. "עד היום הבת שלי ישנה איתנו", הוא מסכם.
בדיוק בגלל מקרים כאלה הרב אריאל בראלי מישיבת ההסדר בשדרות רואה צורך בטיפול דתי. "אני מכיר כאלה שהלכו לטיפול פסיכולוגי והמענה שהם קיבלו לא ענה על הצרכים. צריך לדבר עם האדם בשפתו. הם לא תקשרו, זה כמו לתת אקמול נגד דלקת ברגל", אומר הרב, שמברך על היוזמה החדשה.
לדברי הרב, יש מי שמתביישים וחוששים להיחשף בפניו, כיוון שעבורם הוא דמות סמכותית. "יש חבר'ה סגורים ואז אני מקבל טלפון מהאם. "למצבים כאלה, שהילד לא משתף, מוקד טלפוני כזה יכול להיות הדרך לדבר, אם הוא לא ירגיש מאוים", הוא אומר.
במקרים כאלה, אומר בראלי, פנייה לאנשי מקצוע לא מתאימים פשוט לא תעזור. "לא יהיה לו אמון בפסיכולוג שיגיד לו 'תראה קצת סרטים כחולים, כי זה יוריד לך את המתח המיני'. זה לא רלוונטי. אתה לא יכול להגיד לו ללכת לים לראות בחורות, כי הוא יאבד אמון. זה לא יתאים לו".
הרב מסביר שרק איש מקצוע מהעולם החרדי "יידע לומר לו 'שמע, יש יצר לאדם והוא קיים אפילו אצל הרב'. צריך להבהיר לו שהוא לא סוטה ושיש דרך להתמודד עם הבעיה, לעשות זאת בהדרגה, לרדת מצפייה של כמה שעות לפחות זמן".
ממשרד הרווחה טרם התקבלה תגובה.
- הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע בעיתונים "ידיעות אשדוד", "ידיעות אשקלון" ו"ידיעות הדרום"
