איתי לב לא כועס אך לא מוותר

עם כל הלב: לפני כעשור עמד איתי לב, מההבטחות הגדולות של הכדורסל הישראלי, על הפודיום באליפות אירופה לנבחרות עתודה כשעל צווארו מדליית כסף, והביט קדימה לעבר העתיד, שנראה אז ורוד וטוב. עשר שנים לאחר מכן הוא יכול לתהות כיצד ההבטחה הגדולה התפספסה לה. השבוע חגג לב 30, ועם

לב, שגדל במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, החל את דרכו בבוגרים בהפועל חולון לאחר מכן הגיע לבני הרצליה, שהפכה לאחר מכן לבני השרון. התחנה הבאה הייתה עירוני נהריה, שם התקשה לזהור עד שהגיע לעירוני רמת גן, שבה נתן את עונת השיא שלו וגם נבחר לחמישיית העונה הישראלית. נראה היה שסוף סוף הפוטנציאל מתממש, אלא שאז בחר לב לעבור לראשון לציון ובה הפך לשחקן ספסל מתוסכל. עכשיו הוא נוחת בבקעה של הרציקוביץ' ואמסלם במטרה להחזיר לעצמו את הביטחון ולקבל דקות משחק משמעותיות.

לא הכול תלוי בי

איתי לב הוא ילד טוב, טוב מדי, ואולי זt, הבעיה המרכזית שלו. הוא עצמו מודה בכך. "אם מישהו טוב מדי זה נותן פתח לאחרים 'לרמוס אותו'", הוא מסביר. "אני שלם עם עצמי ושואף להיות אדם טוב ולא מתכוון להשתנות או לשנות את עצמי. אם זה בעוכריי או לא? סביר להניח שהייתי יכול לפלס את דרכי בדרכים אחרות ואולי להצליח יותר, אבל אני שלם עם עצמי ועם הצעדים וההחלטות שלי".

מדברים עליך שנים כפוטנציאל גדול שלא מצליח לממש את עצמו. התייחסותך לנושא?

"אני מתייחס לכך בשני אופנים: אפשר להסתכל ולדבר על הפוטנציאל שיש לי ועל כך שיכולתי להגיע למקומות הרבה יותר רחוקים ומהדבר הזה אפשר להתבאס. מצד שני, וזו נקודת המבט שאני מנסה לקחת, בתור ילד חלמתי להיות שחקן כדורסל, ליהנות מהמשחק ולהתפרנס ממנו ובסך הכל כן הגשמתי את החלום. מן הסתם ברור שאני שואף תמיד להישגיות ולהתקדמות, אבל אני לא מאוכזב מאי מיצוי מלוא הפוטנציאל. יש הרבה דברים בכדורסל ובחיים בכלל שלא תמיד תלויים בנו".

איתי לב באחד הקרבות מול מכבי. "הגשמתי חלום". צילום: אלי אלגרט

אבל יש בטח איזו צביטה בלב. הרי יכולת להגיע הרבה יותר רחוק.

"כן, אפשר לומר כך. כשאני חושב על זה לפעמים לעומק אני גם מגיע למסקנה הזאת אבל אז אני יורד לקרקע, נכנס לפרופורציות ומבין שיש קאדר מצומצם מאוד של שחקנים שמצליחים לפלס את דרכם לטופ ולרמות הגבוהות ביותר ויש קאדר, גם מצומצם, שבו אני נמצא שהצליח להגיע למקום איכותי וטוב. הצלחתי להגשים את החלום לשחק כדורסל, להיות שחקן לגיטימי וליהנות מהמקצוע".

לפני שלוש שנים, כששיחקת בעירוני רמת גן, נתת אולי את עונת השיא שלך ונראה היה שסוף סוף אתה מתפוצץ. בעונה שבאה אחריה שוב הייתה ירידה.

"הייתה לי עונה מוצלחת ברמת גן ויכולתי להמשיך ולשחק שם, אבל חשבתי שזה הזמן להמשיך. חשבתי שאלך לקבוצה שמכוונת גבוה יותר ואוכל להפוך לבורג משמעותי גם בה וזה יקדם אותי הלאה. אני לא מאשים אף אחד חוץ מאשר את עצמי.

"לא הצלחתי לממש את עצמי כשעברתי לראשל"צ. הייתה תחרות קשה על המקום, היו הרבה שחקנים טובים שרצו להצליח והרוטציה הייתה רחבה יותר. הקבוצה לא הצליחה להגיע לאן שכיוונה בתחילה, ואז איבדתי את המומנטום והפכתי לעוד שחקן ברוטציה ומשם הכול הלך לי קשה. בנוסף הייתה לי פציעה טורדנית בקרסול, שבמהלך ההחלמה ממנה המקום שנותח לרוע מזלי הזדהם והחזרה שלי למגרשים נדחתה".

אז איפה נכשלת בדרך מאז ההצלחה בחולון ובעירוני רמת גן ועד החתימה בליגה השנייה?

"ברגע שעברתי לראשון, לא הצלחתי לשמור על אותה רמה, לשמור על יציבות, לבוא כל משחק ולתת תפוקה. בראשון היו לי משחקים יותר טובים ופחות טובים ולא שמרתי על יציבות. איבדתי את המעמד שלי בקבוצה - ושם למעשה התחלתי לדעוך".

אז למעשה, התקופה בראשון תקעה אותך מבחינה מקצועית?

"לא יודע. בתור ספורטאי שרוצה להצליח, אני שואף להתקדם כמה שיותר. אני לא יכול להתלונן על מה שהגעתי אליו בקריירה. אני עדיין מקווה להצליח יותר ולהתקדם יותר ולהצליח בבקעה ובעזרת השם שנעלה ליגה. ואולי דברים יהיו יותר טובים ממה שהיו עד עכשיו. אין לי חרטות בקשר למה שעשיתי עד עכשיו, החיים לוקחים למסלול מסוים. הכיוון היה די חיובי עד עכשיו".

אתה לא כועס על אפי בירנבוים ועל רועי חגאי שלא נתנו לך את הצ'אנס בראשון?

"מאוד קשה, לכל אחד, להיות אובייקטיבי לגבי עצמו. אני מניח שההבדלים ביני לבין אחרים ששיחקו יותר לא היו גדולים מדיי, אבל אם לבוא בטענות למישהו זה רק לעצמי. אני מניח שאם הייתי טוב יותר, אז היה להם יותר קל לשלב אותי".

החלטת לרדת ולשחק בליגה השנייה. מה זה אומר עליך ועל הקריירה שלך?

"אני יכול לבוא ולומר לך על עצמי הרים וגבעות ובכל מקרה אני לא אובייקטיבי בנוגע לעצמי. אני מרגיש שאני מספיק טוב ויכול בהחלט לשחק ולהתמודד בליגה הראשונה, אבל החלטתי לשחק בבקעה משום שהיה לי חשוב קודם כול להגיע לקבוצה עם שאיפות ומטרות גבוהות, וזה מה שהבנתי משיחות שערכתי עם דורון הרציקוביץ' ועם מוטי אמסלם".

ירידה לצורך עלייה

ללב זאת תהיה טבילת אש ראשונה בליגת המשנה. הוא מתכנן שזו תהיה טבילה קצרה, בת שנה אחת בלבד. את רוב השחקנים שישחק נגדם הוא לא ממש מכיר, אבל מי שהולך להתמודד איתו ראש בראש במדי הפועל אוסישקין הוא חברו מתן נאור. השניים מבלים הרבה יחד ובחודשי הפגרה הם נפגשים לאימונים משותפים.

אמנם מדובר בליגה השנייה, אבל נראה שהולכת להיות ליגה קשה ותחרותית מאוד.

"יהיו חמש־שש קבוצות שיכוונו למעלה, תהיה רק עולה אחת ויהיה מעניין, זה בטוח. תחרותיות היא הבסיס של הספורט והיא שהופכת אותו לאטרקטיבי, טוב ומעניין יותר. לא צריך לברוח מזה אלא לחבק את זה ולנסות פשוט להיות הכי טובים".

הבקעה זכתה באליפות הליגה הלאומית, אבל תמשיך לשחק בה עוד עונה. זה מגוחך. מה זה אומר על הכדורסל הישראלי?

"זה אומר שכנראה אין מספיק ספונסרים. נפגשתי עם דורון הרציקוביץ', שעשה עלי רושם מאוד חיובי, ואני מבין אותו שמצד אחד הוא יכול להוביל את הקבוצה לליגה הבכירה אבל מאידך הוא לא רוצה לשאת בנטל הכלכלי הזה לבדו על גבו. אני מקווה שיחברו אליו אנשי עסקים או ספונסרים ושהם יסייעו. אנחנו ננסה לעשות את העבודה על הפרקט ולהבטיח שוב את הכרטיס לליגת העל".

בקיצור, אתה בונה על חזרה למרכז הבמה דרך הבקעה.

"אני מקווה מאוד שכך יקרה בסופו של דבר. אני מאמין ורוצה מאוד שתהיה לנו שנה מוצלחת. קודם לקבוצה ואחר כך גם לי. אני מגיע לבקעה כדי לנסות לשחזר את ההישג של העונה שעברה, ומקווה באמת לחזור לבמה המרכזית של הכדורסל בארץ. זה עוד יקרה".