מי באמת אשם ברצח הילדים?

ברגעים שלאחר הזוועה: האם ייתכן שממש בימים אלה, כשכותרות העיתון צבועות באדום מזועזע, מתבשל ונרקם הרצח הבא? האם בדקות אלה מחליטים עובדים סוציאליים במחלקת רווחה כלשהי להפגיש בין אב, רוצח פוטנציאלי, לבין ילדיו שהורחקו ממנו? האם ברגעים שבהם נטמנות בבית הקברות גופותיהם של רוני, אור ועומר בן דרור, שנרצחו בידי אביהם, חורצים פסיכיאטרים בעיר זו או אחרת את גורלו של ילד קטן, בהחלטה מקצועית – שתסתיים באובדן חיים?

הסיפור הזה, שמתחיל בסכסוך משפחתי ומסתיים ברצח, הוא לא רק סיפורו של האב, שרצח את ילדיו. בטרגדיה הזו מעורבים תמיד גם אנשי המקצוע, שאמורים היו למנוע את תוצאותיו המזוויעות: עובדים סוציאליים, פקידי סעד, רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מחלקת הרווחה, מחלקת בריאות הנפש, העירייה. "גם איש המקצוע הכי מדויק לא יכול לנבא במאת האחוזים התנהגות מפלצתית כזו מראש", אומר שלא לייחוס אחד מאנשי המקצוע האמונים על שלום ילדינו, "תחום הנפש לא יוכל אף פעם להיות סטרילי. למרבה הצער, מעשי רצח כאלה קרו ועוד יקרו".

איתי בן דרור ושלושת ילדיו -קרבנותיו. צילום רפרודוקציה: עידו ארז

זה קרה באזורנו לפני 11 שנה, כשארז טבעוני הצית למוות את שני ילדיו. זה קרה שוב לפני כשלוש שנים, כשאולגה בוריסוב הטביעה את בנה בים. בשני המקרים, מדובר בהורים שהיו תחת זכוכית המגדלת של הרשויות.

בקבוק בנזין ומצת

מאי, 1999. בית ויצ"ו בתל אביב. ארז טבעוני מחולון (אז בן 31) נפגש עם ילדיו, אביטל בת השנתיים ועידן בן הארבע. לכאורה

"אין עונש שיכול לכפר על פשע מחריד שכזה", פסקו השופטים נתן עמית, עדנה קפלן־הגר ואברהם טל. "מעשיו של טבעוני היו מתוכננים לפרטים מראש והוא אף חשב על נקיטת אמצעי הסחה, כדי שלא יופרע בביצוע הרצח... אין במילים היבשות הללו כדי לתאר את גודל הזוועה שביצע הנאשם, במעשה שהוא אחד המבעיתים ביותר שמערכת המשפט, אולי בעולם כולו, נתקלה בו אי פעם. כשעיינו בחומר הראיות שבתיק, עורנו נעשה חידודין, חידודין".

על טבעוני נגזרו שני מאסרי עולם.

כשנתיים לאחר מכן תבעה גרושתו של טבעוני, אתי עידן־טל, פיצויים ממדינת ישראל, מעיריית חולון ומויצ"ו, וראתה בהם אחראים לרצח הילדים. סנגוריה של עידן־טל (לשעבר טבעוני), עורכי הדין גד נשיץ וגיל עטר, טענו בתביעתם כי גופים אלו התרשלו בהגנה על ילדיה המנוחים. כתב התביעה התייחס לעובדה כי פקידת הסעד, שאמורה הייתה להיות נוכחת בכל מהלך פגישתו של האב עם הילדים, יצאה מהחדר במהלכה, לא עדכנה על כך את המאבטח ולא ביקשה מאיש להחליף אותה. בזמן היעדרותה הצית טבעוני את הילדים. עוד עלה כי טבעוני הצליח ללא כל קושי להכניס את חומר הצתה וסכין לפגישה עם הילדים.

התביעה הסתיימה בפשרה במחצית שנות ה־2000. "מפאת חיסיון הפרטים אינני יכול לנקוב בסכום הפשרה שעליו הסכימו הצדדים", אומר עו"ד גיל עטר, "יחד עם זאת אוכל לומר כי בהתאמה, אם תוגש היום תביעה דומה במקרה בן דרור, יוכל גובה הפיצויים לעמוד בנסיבות הנוכחיות על סכום שבין מיליון וחצי לשני מיליון שקל לילד, בשקלול כאב, סבל, טראומה נפשית ואובדן הכנסה".

אולגה בוריסוב מטביעה את בנה

ב־29 באוגוסט 2008, בשעה אחת בלילה, נטלה אולגה בוריסוב את בנה אלון בן ה־4 בזרועותיה כשהוא ישן, ופסעה אל תוך הים בחוף בת ים. כפי שעולה מכתב האישום שהוגש נגדה, כשנכנסו השניים למים, התעורר הבן והתלונן שקר לו, אך האם המשיכה לצעוד אל מעמקי הים. כשחשבה שהגיעו למקום שבו לא יוכל בנה לעמוד ולהציל את עצמו מפני טביעה, עזבה את ידו וגרמה לו לטבוע ולמות. לאחר מכן יצאה מהמים וסיפרה לאנשים שהטביעה את בנה.

אולגה בוריסוב ובנה אלון. "ניתן היה למנוע את הרצח"

לטענת הפרקליטות, כנטען בכתב האישום שהוגש נגדה, בוריסוב הודתה במעשים ושחזרה אותם. בפתק שנמצא לאחר מכן בתיקה שנותר על החוף, כתבה לבעלה כי היא מצטערת, אך אינה רוצה למות יחד עם בנה. בכתב האישום נכתב כי הילד סבל מעיכוב התפתחותי ומהפרעת התנהגות. למרות טענותיו של בעלה, אילן יהודה, כי אשתו סבלה מדיכאון והייתה תחת השפעת תרופות, נמצאה בוריסוב כשירה לעמוד לדין. היא הואשמה ברצח ונגזרו עליה שמונה שנות מאסר. בנובמבר הקרוב יתקיים דיון בערעור שהגישה על גזר הדין באמצעות עו"ד יוסי זילברברג.

אילן יהודה לא מפסיק להאמין לרגע שאשתו לא עשתה את המעשה בכוונה תחילה אלא תחת השפעת התרופות והדיכאון ממנו סבלה. "אולגה הייתה בדיכאון", הוא קובע נחרצות, "היא השתחררה מאשפוז בבתי חולים, ולמרות שהיו לה אישורים משם שאישרו שהיא בדיכאון, במרכז לבריאות הנפש בראשון לציון החליטו שהיא לא סובלת מדיכאון אלא מתת משקל, שנבע מדיאטה חריפה שעשתה, והמליצו לה להפסיק את הכדורים. הם גם לא דיווחו לרווחה על מצבה ואולגה חזרה הביתה מדוכאת ומסוכנת לעצמה ולסביבה, בדיוק כמו שקבעו בבתי החולים, לאחר השחרור מניסיון ההתאבדות". מרגע ששמע על רצח ילדיו של בן דרור, לא מצליח יהודה למצוא מנוח לנפשו.

אתה רואה דמיון בין המקרים?

"ממש לא, אין שום מקום להשוואה. לפי הפרסומים, כאן מדובר ברצח בגלל מאבקי גירושין, מי ייקח את הילדים ומי לא. אולגה לא עשתה את מה שעשתה מרוע לב, אלא ממצוקה אמיתית שלא קיבלה מענה".

אתם בקשר?

"איזו שאלה, אני מגיע לביקורים אחת לשבועיים, אנחנו מדברים בטלפון ואני כל הזמן מחזק אותה. אני תומך בה ואמשיך לתמוך בה. אני לא מאחל לאף אחד לעבור את מה שעברתי ואני עובר".

מה היא אומרת? מתחרטת על מה שעשתה?

"כל הזמן. היא מתגעגעת ואומרת שהיא חולמת על אלון בלילות, רואה איך הוא משחק. קשה לה עם זה שהוא איננו. זה לא היה רצון שלה. אני מחכה לה שתחזור".

כשקורים מקרים כאלה, איך אתה מרגיש?

"מאוד קשה לי, אני מעדיף באותו יום לא לצאת הרבה, לא לענות לטלפונים, כי כל הזמן מציקים לי ושואלים שאלות. לא שוכחים את מה שקרה ואני לא נמצא במקום שאני יכול להתייחס למקרה של מישהו אחר. רק המקרה שלי מעניין אותי".

איך אנשים מגיבים?

"אנשים אומרים שמגיע לה עונש מוות. אני אומר שעד שלא נמצאים במקומה לא יכולים להגיד דבר כזה. אנשים שלא עברו מה שהיא עברה לא יכולים להבין. אולי, אם לא הייתי בעלה, גם אני הייתי חושב שלאדם מגיע עונש מוות על רצח הילד שלו. אבל לא במקרה של אולגה".

אתה אוהב אותה או מרחם עליה?

"אני אוהב אותה. היא הייתה אמא שקשה לתאר, אלון היה בשבילה משהו מיוחד. היא לא רצתה שום דבר מלבד להיות איתו. לא כסף, לא חברים, רק היא והוא, 24 שעות. מהיום הראשון סלחתי לה. הבנתי מאיזו מצוקה היא פעלה. לא ישנתי לילות, שחזרתי כמו דיסק צרוב מה היה והגעתי למסקנה שהמצוקה הכריעה אותה. אני מחכה שהיא תשתחרר מהכלא, מחכה לה כל רגע, כדי שנשקם את החיים שלנו. אני אעזור לה בכל מה שאני אוכל, כי החיים התאכזרו אליה".

חשבת לתבוע את הרשויות?

"לדעתי האבחנה של אולגה הייתה שגויה ומי שטיפל בה לא הבין את מצבה. אני מאוד כועס, כי אני מרגיש שהייתה כאן רשלנות ושמישהו צריך לשלם את המחיר. הרי יכלו למנוע את הרצח הזה, הוא היה מיותר. אולגה היא לא אישה רעה, היא אישה שסבלה, ובמקום שיעזרו לה, קרתה כאן לדעתי פשלה גדולה עם תוצאה נוראית. זה מאוד מתסכל אותי. אני אישית רוצה לתבוע, ושכולם יבינו מה שקרה".

פנית אליהם לאחר המקרה?

"לא. עכשיו כבר מאוחר מדי".

תגובות:

עיריית חולון:

"פקידת הסעד כבר לא עובדת בעיריית חולון מזה שנים. התביעה שהוגשה על ידי גב' טבעוני נסתיימה כבר מזמן בפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין, ולא ברור מה הטעם לעסוק עתה בפרטיה". 

עיריית ראשון לציון:

"משרד הרווחה בדק את הנושא, נפגש עם כל הגורמים: בריאות הנפש, משרד הבריאות, טיפות חלב וחינוך.

בנוסף, התקיימה בדיקה פנימית בראשון לציון עם כל הגורמים שהיה להם קשר עם המשפחה, ובה סוכמו דרכי פעולה להידוק העבודה המשותפת בין הגורמים השונים בעיר. גורמי הרווחה העירוניים ממשיכים ומלווים את המקרה".

ויצ"ו:

"הופקו הלקחים מהאירוע ועל כן אין יותר מפגשים במשרדי ויצ"ו".

• הכתבה המלאה מתפרסמת במקומוני השפלה של "ידיעות תקשורת"