זה היה שבוע קשה לנתנייתים. הידיעות שיצאו מהעיר היו בעיקר מהסוג הפלילי הקשה. מהזוועה ברחוב בורוכוב ועד ההתעללות במלון "כרמל". אתה מגיע לעבודה והחברים תולים בך את המבט המודאג ההוא שמשמעותו: "בוא'נה, מה קורה לעיר שלך?".
לכן מאוד שמחתי לגלות פתאום באחד האתרים, ככה חבויה לה בביישנות המוכרת, ידיעה עם הכותרת המשמחת: "האצטדיון החדש בנתניה יהיה מוכן באוגוסט 2012".
שוב הדופק שלי מואץ, זיעה קרה של התרגשות מרטיבה את קצות אצבעותיי, שמקישות דאבל קליק ומגוללות כלפי מטה. יש! יש לנו אצטדיון! כלומר יהיה, ממש עוד מעט. הנה כתוב פה ש"האצטדיון יהיה שמיש עבור הקבוצה החל מעונת 2012/2013". כולה עוד שתי עונות קופסתיות, ובום, יש לנו בונבוניירה.
רגע, אבל מה זה אני רואה כתוב בהמשך? "כך העריכו היום בעיריית נתניה"... אה, ככה הם העריכו.
אותם בלתי מוערכים מהעירייה שכבר העריכו בעבר שהאצטדיון החדש, עליו החלו העבודות ב-2005 (אבני הפינה הונחו שנתיים קודם לכן), יהיה מוכן ביוני 2008, ואחר כך נדדה הערכתם לדצמבר 2010 ובהמשך גם ל-2011, התכנסו מחדש לישיבה בהולה ממנה יצאה הערכה זהירה שלמיטב ידיעתם הבלתי מוערכת, הפיל הלבן שעומד קפוא כבר למעלה משנה וחצי, יהפוך בעונת 2013 לאצטדיון החדש של מכבי נתניה.
אלא אם כן תידרש הארכה.
ואם יורשה לי, אנצל את הבמה הזו כדי לפנות כתושב העיר בבקשה צנועה לראש העירייה, מרים פיירברג, וחבורת היחצנים המקיפים אותה: עיזבי אותנו בשקט. די, תניחי לנו עם כל סיפורי האצטדיון, פיזור ההבטחות, ההכרזות וההודעות לתקשורת על כל רבע הליך הנוגע לפרויקט התקוע.
עייפנו מדיבורים על מכרז, מכרז חדש, פתיחת מעטפות, חל"ת ובבל"ת. תעשי מה שצריך, אם אפשר מהר, וכשהכל ייגמר, תעשי טלפון. אז כבר נבוא לעמוד
בכניסה המרווחת לאצטדיון החדש הכי ישן בארץ.
יאללה כדורגל. ביום ראשון, בגביע הטוטו, נקבל מושג ראשון לגבי התבשיל שהכין לנו רובן עטר במכבי נתניה החדשה. כרגיל, הדיווחים ממחנה האימונים נשמעו אופטימיים (עוד לא נולד הכדורגלן-מאמן שיכריז לציטוט: "היה חרא מחנה. השחקנים שהבאנו גרועים, ואני חושש שנרד ליגה"), אבל זה לא באמת מדד. מאזן 0:4 במשחקי אימון זה נחמד, אבל לא משהו שהולכים איתו למכולת של לוזון.
בכל מקרה, שני שחקנים כבר עושים לי עיקצוץ אמיתי של התרגשות לקראת העונה שבפתח:
1. על אחמד סבע נדלקתי כבר בעונה שעברה. לא טכני מדי, לא דריבליסט מסחרר, אבל חלוץ מהסוג הישן והטוב. אחד שיש לו חוש ריח לשערים, מיקום מצוין והיכולת הפשוטה הזו שדלה ימפולסקי לא יצליח לסגל לעצמו, גם אם יזריקו לו קור רוח בניתוח פולשני: לעמוד מול השוער ולגלגל את הכדור לפינה הנכונה. במחנה בהונגריה היה סבע הכובש המצטיין (שלושה שערים), וזה בדיוק הזמן להכין חולצות של החלוץ הכי לוהט בעיר. אולי אפילו נבקש מדניאל יאמר לעצב אותן.
2. השוער הבוליביאני קרלוס אריאס הגיע לנתניה אחרי שדרך בכוונה על שופט והורחק ל-20 משחקים. לבנאדם יש גם 28 הופעות במדי נבחרת בוליביה, והדיווחים מספרים על מציאה שנפלה לעטר לידיים, בין היתר בגלל עונש ההרחקה הכבד שספג בארצו. טוב, ברור שיש מצב שנפלנו על חתול עצבני בשק, אבל תודו שתמיד אהבנו את המשוגעים האלה.
