בבוקר יום שישי, לפני שבועיים, בחדר האוכל בקיבוץ כפר בלום,
עקצו חברים בחיבה את דפנה ברנקל: "נו, הצלת את העולם?" יום קודם לכן, היא היתה בקבוצת פעילים של "גרינפיס",
שפלשו לתחנת הכוח בחדרה, טיפסו וכבלו עצמם לעגורנים של ספינת פחם שפרקה מטענה במקום, ועצרו את העבודה. כעבור שעתיים הגיעה המשטרה, אספה את השובבים והסיעה אותם, אזוקים, אל בית המשפט, וממנו ללינת לילה בבית המעצר קישון.
דפנה (22) מספרת על החוויה, משועשעת: "האמת, לא היה כזה נורא, ואני כבר די רגילה" - עד שנדמה כי לתחושת השליחות שנטלה על עצמה, מתלווה גם כיף של הרפתקנות מרגשת.
איך הגעת לגרינפיס?
דפנה ברנקל: "לפני חמש שנים הסתובבתי, חיילת קיבוצניקית מעופפת, בתל אביב, ופעילים של הארגון עצרו אותי ברחוב ועניינו אותי בנושא. חשבתי שזה מגניב, וכעבור שבוע כבר הייתי במפגש מתנדבים, ונהייתי אקטיביסטית".
שזה אומר, פעילות בנוסח חסמב"ה?
"ממש לא. יש המון עבודה משרדית אפורה, טלפונים, שליחת אי-מיילים, ועבודה שגרתית - פעולות הסברה, חלוקת חומר ברחוב ובאירועים, שיחות עם אנשים, הרצאות. הפעולות הגדולות קורות בדרך כלל בהתראה קצרה, כשצריך להגיב מיידית על משהו".
דפנה ברנקל. באימונים לפעילות נועזת (צילום: פיל בול, גרינפיס)
ולמה נועדה הפעולה האחרונה?
"אם אנשים יראו אותי בטלוויזיה קשורה למנוף, אולי יגידו לעצמם שגם הם צריכים לעשות משהו קטן לטובת העניין.
זו דרך לעורר את המודעות הציבורית נגד תחנות כוח פחמיות, ובעד תחנות סולאריות, שהן לא רק ידידותיות לסביבה, אלא גם, וזה פחות ידוע, הרבה יותר כלכליות: שינוע של פחם ממרחקים הוא יקר נורא, תחנות סולאריות מבטיחות יותר מקומות עבודה, והמחלות שגורם הפחם עולות הרבה כסף. וכל זה, כשיש לנו שמש בלי סוף, וחברות ישראליות מייצאות טכנולוגיות סולאריות לכל העולם".
והציבור לא מודע לזה?
"אולי מודע, אבל מי יכול להתמודד עם הכוח, המונופול והקשרים של חברת החשמל? לאחרונה היא הכריזה על תוכנית לתחנה משולבת, פחם וגז, ואני שמחה שהיא מתחילה, אולי, להתקפל, אבל זה לא פתרון אמיתי ושלם לבעיה".
טוב, איזה אקשן על הפרק?
"מצטערת, לא יכולה לגלות".
