שם ספרינט לאליפות

אביב יחזקאל (16, מצר) הוא אלוף ישראל לקדטים ברכיבת אופני כביש. אביב זכה בדאבל עם זכייה במרוץ למרחק 52 ק"מ, וגם במרוץ נגד השעון למרחק 10 ק"מ.

האופניים החליפו אצל אביב את הכדורגל והריצה, ומה שהתחיל בתור כיף הפך במהרה לענף המרכזי, כשכל יומו מאורגן לטובת האימון או התחרות. יש לו משמעת ברזל ונחישות עצומה, ובחלומותיו הוא רואה את עצמו מתאמן ומתחרה בחו"ל.

אביב יחזקאל: "זינקתי מהר וחזק. הייתי בחוד, וכך יצרתי מצב שאי-אפשר להפתיע אותי. רכבתי ב'פלאטון', הדבוקה המובילה, עד כמה קילומטרים מהסיום, ואז שני רוכבים פרצו קדימה ונוצר פער של חמישים מטר בינם לבין הדבוקה. אני ועוד מתחרה התחלנו להעלות קצב וצמצמנו אליהם עד למרחק של 800 מטר מקו הסיום. ואז הגיע הספרינט הסופי. עקפנו את שני המובילים ורכבתי בכל הכוח, ראש בראש עם השני שהיה אתי. פתאום ראיתי שאני עובר אותו. זו הפעם הראשונה שזה קורה, כי תמיד הוא היה מנצח אותי. חציתי ראשון את הקו במרחק של 30 ס"מ מהגלגל האחורי שלי לגלגל הקדמי שלו. ניצחתי ולא האמנתי, הרמתי ידיים כמנצח וחשבתי שזה לא יכול להיות, עשיתי את זה, אני אלוף הארץ".

"להיות אלוף ישראל זה כל כך כיף. אני הכי טוב בארץ. באותו היום הייתי הכי מפוקס והכי מהיר. אני קם בבוקר ומזכיר לעצמי שאני אלוף הארץ, כי זה דבר לא נתפש".

"בעבר שיחקתי כדורגל וגם רצתי, וסתם בשביל הכיף התחלתי לרכוב על אופניים. פתאום גיליתי את הרכיבה בטבע, עם אוויר נקי שפורץ לריאות. זה תפס אותי מיד, גיליתי שם את האושר. לעלות, לדוגמה, על החרמון - זה תחושת סיפוק עצומה.

הרכיבה עושה אותי שמח בחיים. יש לי המון חברים מהרכיבה ואני מקבל תמיכה מהמשפחה, שנמצאת בענף הרכיבה. אבי היה שופט באותה תחרות, ואחי היה נהג ברכב שיפוט".

"הרכיבה נתנה לי ערכים: כבוד, הערכה, משמעת. כשמבקשים ממני משהו שדורש לקום בארבע בבוקר, אני קם בלי להתווכח. אני נותן להורים המון כבוד, כי בלעדיהם זה לא היה עובד. יש לי היום משמעת חזקה, אני מתאמן לפעמים לבד ולא מחסיר ולא מחפף בכלום. האופניים הפכו לדרך החיים שלי, אני מתכנן את כל סדר היום כדי להגיע לאימון או לתחרות. לא משנה מה יש באותו היום, אני אומר לאנשים סביבי שבשעה כזו וכזו אני באימון".

"אני מקווה להתחרות באירופה, כי שם אוכל להתפתח הכי הרבה".