השבוע שוב היינו עדים לדרמה צה"לית סוחטת דמעות. לשמחתנו הרבה, במקרה הזה החייל נמצא בריא ושלם בביתו המוגן. כאשר מדובר באירועים שקשורים לצה"ל וחיילינו האהובים, כולנו הופכים להיות מעורבים, מבינים, מודאגים ובעיקר בעלי דעה נחרצת.
הבריחה של נדב היימן מסדרת השבי במסגרת הכשרתו כלוחם ב"יחידה" של כולנו - סיירת מטכ"ל - הרימה שוב מדינה שלמה על הרגליים. בתחילה, עם הפרסומים הראשונים על היעלמותו של נדב, כולנו דאגנו לשלומו הפיזי ורק שיחזור הביתה בשלום.
אחר כך עם חשיפת הסיפור המלא, מדינה שלמה החלה לרטון מתחת ומעל השפם. "איך דבר כזה קורה? מה נהיה מאיתנו? איזה חיילי שוקולד, ועוד מסיירת כזו מובחרת". בליל של רגשות התפרץ באוויר. מדי פעם נשמע קולן של האמהות: "עיזבו את הילד, העיקר שהגיע הביתה בשלום. מסכן, בטח הוא נשבר מהיחס של המפקדים".
אינני מתכוון או מתיימר להכריע מי צודק ומי מקשקש. בנושאים כל כך רגישים ומהותיים לכל אחד מותר ואפילו רצוי להביע עמדה. מצדי, כל עוד יש הקשבה וכבוד לדעה של האחר, הרי זה משובח. אז אני אומר - לכולם יש מקום, וגם לי יש כמה דעות ומחשבות. מי יודע, אולי חלק מהקוראים עוד עלול במקרה להסכים איתי:
1. אף אחד לא יכול ולא צריך לשפוט את המקרה הפרטי הזה. רק נדב, ואולי הקרובים ביותר אליו, יודעים מה עבר עליו באותם רגעים, ומה גרם לו למעשה כל כך דרמתי.
2. עם ישראל נמצא בחרדה תמידית לגורלו. פני הצבא, אופיו ופועלו, השפיעו תמיד יהיו במרכז ההתעניינות הציבורית הישראלית. לכן לא מפתיעה אותי כמות הטוקבקים בנושא.
3. יש חשש אמיתי בציבור הישראלי שהצבא שינה ומשנה את מדיניותו (בעיקר ביחידות קרביות) לכיוון של הטבת תנאי השרות. יותר שעות שינה, פחות טרטורים,יותר מעורבות הורית. החשש הוא לא מהתהליך אלה מתוצאותיו האפשריות -חיילים יותר מפונקים בעלי חוסן מנטלי נמוך מבעבר.
4. ברור לכל בר דעת שסדרות שבי ועוד הכשרות אחרות למצבי דחק בשדה הקרב, אינן מסוגלות להמחיש ללוחמים מצב אמיתי זהה באופן מוחלט למציאות. ההיכרות עם הנושא יכולה להקל ולעזור, אם וכאשר קורה דבר כזה.
5. כל המיתוסים נשברים ורוב הפרות הקדושות נשחטו או נשחטות ברגעים אלה. זה טוב ליהודים? צריך לפרסם כל דבר?
6. מניסיוני כלוחם בסיירת צנחנים וקב"ן במילואים אני יודע שבהרבה מהמקרים בהם לוחם נשבר ועושה מעשה קיצוני כמו בריחה או פגיעה עצמית,רגע
השבירה וההחלטה לעשות מעשה נואש קשורים למחשבה מייאשת, תחושת ערך עצמי נחות, תחושה שנעשה לו עוול, ועיקרון או ערך עליון שמבחינתו של החייל, התנפץ לרסיסים.
7. קשיי הסתגלות לדרישות המערכת הצבאית הם חלק מהעניין. לא כולם בנויים לטייסת ,לשייטת או לסיירת. חידשתי משהו? לא. טבעי ונורמלי שישנם בכל יחידה במהלך המסלול להכשרת לוחמים, כאלה שלא עומדים בדרישות. גם בסיירות ישנם, היו ויהיו מקרים לא נעימים של שבירה. אפשר להירגע, אין כאן שום מגמה חדשה.
8. אני מקווה בשביל נדב היימן ועוד חיילים שעוברים משברים (לא נראה לי שהוא הלך 20 ק"מ עד הבית בגלל שהייתה לו חוייה מאושרת בסדרה המדוברת - אבל יכול להיות שאני טועה), שיידעו לתת אמון במערכת ובמפקדיהם, יסמכו על סביבתם הקרובה וישתפו מישהו במצוקתם. רק שלא יהיו לנו אסונות מבפנים, כי יש לנו מספיק נבלות ואויבים מבחוץ.
