"כן, גלעד שליט
שווה יותר מאלף מחבלים מהחמאס ומהפתח", זעקתי באוזני שר האוצר, יובל שטייניץ
. זה היה כאשר הוא התארח במשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע,
יממה לפני היציאה למסע הרגלי של משפחת שליט לירושלים. "הרחוב לא יקבע אם שליט ישוחרר", ענה לי.
"כיצד היית נוהג אם הבן שלך היה נחטף?", המשכתי והתעקשתי. שאלותיי הטורדניות, שנשאלו מבלי לקבל אשור מהמנחה יצרו כותרות, בין לאומיות שכן עיתונאים רבים נכחו באולם..
האמת שקצת הגזמתי. לא השארתי הרבה ברירות לשומרים. לאחר שחזרו ובקשו ממני לחדול מקריאות הביניים - שהטרידו מאוד את שטייניץ, את המנחה ואת הקהל - דובר העירייה, אמנון יוסף, נתן הוראה להוציא אותי מהמקום, וכך היה. מספר שומרים הוציאו אותי בכוח.
העוז, התעוזה והחוצפה שבערו בי הביאו אותי לשאול שאלות נוקבות. השאלות הכניסו את שטייניץ ללחץ. בתשובתו אליי גרם השר ליציאה המונית של הציבור. יציאה מבועת האדישות.
עשרות אלפים מאזרחי מדינת ישראל ילדים, גברים, נשים וקשישים ביקשו להצטרף למסע הרגלי מחאתי המאורגן, המתוקשר והמתוקצב ע"י תורמים אנונימיים. מסע שסימן את הסרת הכפפות והסוף להתנהגות הצנועה, השקטה והנחמדה של משפחת שליט בארבע השנים שחיו בצל אי הוודאות והדאגה המתגברות.
לפני מספר שנים יצאתי למאבק שהתבטא באופן דומה. אני מתכוון למצעד של ויקי כנפו לירושלים. המאבק ההוא היה על רקע כלכלי-חברתי. גם המאבק והמצעד
ההם זכו לסיקור תקשורתי נרחב מאוד. גם אז השחקן המרכזי בזירה היה ביבי נתניהו.
המצעד דאז יצר כמה שינויים קטנים בקריטריונים. אולי גם בשכר של האמהות החד-הוריות ומקבלי הקצבאות. עם זאת, בסך הכל המאבק נכשל, דעך ונעלם. המאבק הזה של משפחת שליט מנגד, הוא מאוד ספציפי וממוקד בדרישתו, במטרתו וב"מחירו". המאבק הזה חייב להצליח. אני מאמין שגלעד שווה יותר מאלף. לא כסיסמה.
אני מאמין ששחרורו, דווקא בעד כל כך הרבה מחבלים, מעצים ומאדיר את רוחם וגאוותם של החיילים ושל כל אזרחי המדינה. אלף מחבלים לא מסכנים את קיומנו, גם לא כל עשרת האלפים שנמצאים בכלא הישראלי.
אני לא יודע מתי זה יסתיים. אבל אני מאוד בטוח שמסע המוני כזה, שחוצה עדות ומגזרים משפיע מאוד על המנהיגות ועל מקבלי ההחלטות. הבשורה לא תאחר לבוא.
- הכותב הוא רודף שלום, לוחם לצדק חברתי ופעיל למען הסביבה
