בשנים האחרונות התעורר בארץ עניין מחקרי בתרומתם של בעלי חיים, ובעיקר של הכלבים, לבריאותם הפיזית והנפשית של בני האדם. ענף שלם של טיפול באמצעות כלבים החל להתפתח, וכיום ישנם מספר מסלולים אקדמיים להכשרת מדריכים, ומספר רב של מטפלים וחוות טיפוליות.
הטיפולים נעשים באופן פרטני וקבוצתי, ובין מגוון הטיפולים השונים ניתן למצוא כאלה שעוסקים בשיפור הביטחון והדימוי העצמי, פיתוח כישורים חברתיים,
שיפור הכישורים המוטוריים והפחתת חרדות ופוביות שונות. אנו עדים גם לכניסה של התחום המופלא הזה לתוך מערכות החינוך, והתוצאות מעלות חיוך על פניהם של כל בעלי העניין (הורים, מורים, מטפלים ובעיקר הילדים).
לא צריך להיות איש טיפול מקצועי על מנת להבין ברמה הכי פשטנית את תרומתו של הכלב לרווחת הסובבים אותו. ברמה הכי בסיסית, כולנו מודעים לנאמנותו של הכלב, יכולתו להרעיף אהבה ללא תנאי ובעיקר לתכונותיו הכמעט אנושיות.
נראה שהיתרון העצום של הכלבים הוא העובדה שזוהי חיה שניתן לחוש אותה, וממש להרגיש באיזה מצב צבירה רגשי היא נמצאת. כלבים יודעים להביע שמחה, עצב, פחד ושאר תכונות שאנו בני האדם מזהים בקלות.
לילדים קל מאוד להזדהות עם כלבים. סביבה של בעל חיים קסום זה, מאפשרת ביטויי רגש שונים לילדים עצמם. לא פעם בקליניקה שלי, כאשר לילד יש חסם רגשי, אני שורק לשני הכלבים הפרטיים שלי ומיד משהו טוב מרגיע ומשחרר מתבצע בתוך הסשן הטיפולי (חשוב להדגיש, אינני מטפל באמצעות כלבים).
הכלב יכול לשמש כמתווך מצוין בין הילד לרגשותיו (כלומר לעצמו), ובין הילד לעולם הסובב אותו. כלבים מהווים מקור לנחמה (כיום מטפלים אפילו במשפחות שכולות באמצעות כלבים). כלב יכול לשמש גם כמקור לגאווה. הוא תמיד יהיה שם בשביל בעליו, והיכולת של האדם לשלוט בכלבו עוזרת בפיתוח תכונות כגון שליטה עצמית ויכולת לדחיית סיפוקים.
לסיכום, ניתן לומר שנוכחות כלבים בבית (כמובן שחייבים להיות תנאים בסיסיים לגידול הכלב) עונה על הצרכים של כולנו. כאשר אני מנסה לדמיין מצב בו הולי וסמי, כלבי המשפחה שלי, לא יהיו שם כדי לקבל את ילדיי עם חזרתם מבית הספר - עדיף שלא לחשוב על כך בכלל.
יותר מכך, לחשוב על תגובתם של מטופליי הצעירים במקרה של היעדרות או חלילה וחס פציעה של אחד מכלביי, היא משהו שאני אפילו לא מסוגל להעלות על דעתי.
הכותב הוא פסיכותרפיסט בעל קליניקה לטיפול בילדים ומשפחותיהם במושב נווה ירק
