הורים רבים פונים לטיפול משפחתי עקב תחושת חוסר האונים אל מול ביטויי הכעס והאלימות בין ילדיהם. לא פעם אני שומע אמהות במצוקה עקב תחושת הכישלון שלהן ליצור קן משפחתי חם, הרמוני ואוהב.
לאור הדברים הנ"ל. לאור העובדה שכולנו נדהמים מול משפטים כגון "לא איכפת לי שהוא קטן, תמיד מוותרים לו" או "אני שונא אותו, הוא יחטוף מכות
רצח אם הוא ייגע לי במחשב". לאור העובדה שקינאת אחים עלולה להפוך למלחמת אחים תוך מספר שניות, בחרתי לתת לכם מספר עצות שימושיות שנבנו מתוך הפרקטיקה והניסיון שלי כמטפל משפחתי והורה.
לפני שתקבלו כמה טיפים בסיסיים, קבלו הסבר קצרצר על המושג "קנאת אחים": ילדים נלחמים על תשומת הלב ועל יחס אישי מהוריהם. קנאה בין אחים היא תופעה טבעית ולגיטימית. מה שמבדיל בין מצב טבעי למצב פתולוגי הוא העוצמה והמינון של ביטויי הקנאה.
טבעי שילדים חשים מקופחים, השאלה היא מה הם עושים עם תחושת הקיפוח הזו. אם אח בכור חובט באח צעיר בכל כוחו עד לרמה של פגיעה פיזית ממשית, רצוי שתבדקו טוב טוב בציציות היכן אתם טועים, ומה לא עובד כשורה בתוך המערכת המשפחתית שלכם.
המלצות לנו ההורים "המשקיענים", שלכולנו כוונות טובות, אבל לפעמים אנו טועים: 1. להיזהר מהשוואות - לעיתים קרובות אנחנו משתמשים בהשוואות בין ילדנו. "תראה איך אחיך יושב בשקט ועושה שעורים" או "תראה איך אחותך אוכלת יפה", אלה השוואות שמטרתן ברורה - שיפור התפקוד ויצירת מודל לאח שמסרב לעשות שיעורי בית או לאחות שמטנפת את כל השולחן באכילת חטיף כזה או אחר.
די ברור לכם, שהשוואה כזאת יכולה ועושה בהרבה מקרים את הפעולה ההפוכה. הילד לא רק שלא יעשה שעורי בית או יאכל באופן מסודר ונקי יותר אלא שעלולה להתפתח ריאקציה הפוכה - למשל שביתת רעב במקרים מאוד קיצונים, ובמקרים פחות קיצוניים אובדן בטחון וערך עצמי במקביל לכעס וקנאה באח המוצלח.
הורים צריכים להיזהר ממתן חיזוקים לילד ספציפי ללא איזון לילד האחר. רצוי לתת מחמאות וליצור לכל ילד את הזהות הנפרדת המיוחדת שלו, אך זה צריך להיעשות בחוכמה רבה ולא על חשבון האחר. "בג'ונגל" הפרטי שלי (שלושת ילדיי הפרטיים הם בני 7, 8 ו-10)) יש הרבה עניינים של תחרות וקנאה. המשימה המרכזית היא לנסות ליצור איזון בין כל הילדים תוך מתן מענה לצרכיהם הייחודיים.
2. להרגיע, לא להכריע מי צודק - ברגע שפרצה הקטטה או אחד הקטנים מגיע כולו מזיע ובוכה, חשוב מאוד להקשיב לדבריו, להכיל, לחבק ולהרגיע, והרבה פעמים דווקא הגדולים הם אלה שבאים לבכות. בהרבה מקרים החיבוק מקל ופותר את הבעיה כבר בשלב הזה.
לכאורה הילדים רבים על דברים חומריים, אבל האמת מאחורי המריבות היא רצונם לחוש שאוהבים אותם ומתייחסים אליהם לא פחות מאשר לשאר האחים במשפחה. חשוב מאוד שלא נרוץ אחרי כל פיצוץ ונפתור כל קונפליקט בין המתוקים שלנו, אך יותר חשוב לשמוע ,להכיל את כאבו של הילד הפגוע,להציב גבולות ברורים סביב אלימות ולהיות מעורבים אך לא מתערבים.
התערבות מיידית של ההורים בכל ריב בין הילדים עלולה לפגוע בהתפתחות הכישורים החברתיים שנוצרים מתוך האינטראקציות המשפחתיות. לכן חשוב להקשיב לטענות, לשמוע את כולם, לנסות להרגיע, אך פחות להכריע או לקבוע בכל מריבה מי צודק.
3. משפחה מלוכדת כערך עליון במשפחה - בסרטו של רשף לוי "איים אבודים" האם אורלי נותנת את הדימוי הנפלא על כוחה של משפחה מלוכדת בדמות אגרוף מכווץ. כלומר, אגרוף מכווץ שומר מפגיעה באחת האצבעות (לעומת יד פתוחה שמשמעותה משפחה מפולגת). מסר הורי ללכידות משפחתית ועזרה הדדית הוא מסר שמפחית קנאה בין הילדים. המסר צריך לעבור דרך שיחות משותפות עם הילדים, עשייה משותפת וחיזוקים לכל המשפחה כגון "כמה כיף לנו לראות שאתם מסתדרים יפה ביחד".
לסיכום ניתן לומר שמקומנו כילדים בתוך משפחת המוצא והמעמד שלנו בין האחים בתוך הבית הם גורמים שמשפיעים על גורלנו, השקפת עולמנו ודפוסי התמודדות שלנו כמבוגרים. אחים שגדלו ביחסים מתוחים כל ילדותם או ילדים שסומנו על ידי הוריהם כפחות מוצלחים בין חברי המשפחה, סוחבים צלקות אלו כל חייהם.
כהורים אנו מחויבים להיות זהירים מאוד בכל מה שקשור להשוואות וליחסים בין ילדנו. הורים שמעודדים תחרות והשוואה בין ילדיהם עושים להם עוול בהווה ובוודאי שבעתיד. לכל ילד יש נקודות חזקות ייחודיות משלו, וחשוב למצוא אותן ולהעצימן.
חשוב לציין, קנאה ותחרות בין אחים הייתה תמיד (עיין ערך קין והבל) וכנראה גם תמיד תהיה. אי אפשר למנוע אותה, אבל ניתן וחשוב לדעת לווסת אותה כמו שצריך.
