כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
בשם האם

תחיה בן מאיר ז"ל. "חינכה לחשיבות שילוב השונים בחברה"
תחיה בן מאיר ז"ל. "חינכה לחשיבות שילוב השונים בחברה" 
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

משפחת בן מאיר ממשיכה את דרך חייה של האם

תחיה בן מאיר ממודיעין עשתה הכל כדי לשלב בחברה ילדים בעלי צרכים מיוחדים. לפני חצי שנה היא נפטרה בפתאומיות. מאז, פועלים בעלה מאיר וארבעת ילדיה להמשיך דרכה. בחופש הגדול הם יתנדבו יחד ב"מחנה תחיה". "אנחנו לא יכולים להחזיר אותה, לכן החלטנו לקחת את המסר שלה - ולהמשיך איתו בעשייה"

אורית מדר 
פורסם: 01.07.10, 15:25

הדרך קמה לתחיה: בבוקר שאחרי אירוע חגיגת הבר מצווה לשבטי יובל של בני עקיבא, תנועת נוער לילדים עם צרכים מיוחדים, הבית של משפחת בן מאיר המה. החופש הגדול אמנם עדיין לא החל, אבל כולם השתתפו השבוע בחגיגה שנמשכה עד לשעות המאוחרות. אבא מאיר הרשה לכולם להשלים שינה בבוקר, וגם ללוות את האחות הגדולה שהמריאה זה עתה לעבודת קיץ בניו יורק.

 

למשפחת בן מאיר אין ילד עם צרכים מיוחדים. התגייסותם לטובת התנועה הגיעה לאור האסון שפקד אותם לפני כחצי שנה. אם המשפחה, תחיה בן מאיר ז"ל, דמות מוכרת בעיר, מרפאה בעיסוק שהקדישה את חייה לילדים עם צרכים מיוחדים, הלכה לעולמה באופן פתאומי.

 

"כשתחיה נלקחה מאיתנו", אומר בן מאיר, "הבנתי שאני לא יכול להחזיר אותה, אבל אני לא מוכן להיפרד ולא יכול להפסיק את הדו שיח איתה. תחיה תמיד לימדה וחינכה לחשיבות שילוב השונים בחברה, לכן החלטתי לקחת את המסר הזה שלה ולהמשיך איתו בעשייה. כך הרגשתי שהיא מכוונת אותנו. אין לי עניין במונומנטים, אני רק רוצה להמשיך את הדרך".

 

זה קיום צוואה במובן כלשהו?

"אני לא יכול להגיד 'צוואה', כי זה לא מתקשר לתחיה בשום מובן, צוואה זה משהו שמשאיר מי שיודע שעומד למות, והיא הרי הייתה כל כך שקועה בתוכניות לעתיד ובאהבה עצומה לחיים. אבל זה כן רצון עז להמשיך את הדרך שלה. אני חייב איכשהו להיות איתה בקשר, לא יכול להיפרד. לכן אני פועל באופן שבו אני יודע שהיא הייתה רוצה שהדיאלוג שלנו יימשך".

 


משפחת בן מאיר בצילום משותף. " זה כן רצון עז להמשיך את הדרך שלה"

 

זמן קצר אחרי שתחיה נפטרה, נתקל בן מאיר בעלון, שבו נכתב על שבטי יובל של בני עקיבא. "משהו נחמץ בליבי", הוא אומר בצער, "כי גם תחיה וגם אני היינו פעילים מאוד בבני עקיבא כילדים וכמתבגרים. בתקופה שאנחנו גדלנו, ילדים עם צרכים מיוחדים היו ילדים שלא ראינו, שהיה ברור שלא באים לתנועת נוער, אלא סגורים בביתם. והנה, ראיתי שהיום זה אחרת, שהילדים שלי רואים את ילדי שבט יובל כל שבת כי הם חלק אמיתי מהתנועה", הוא אומר, וניתאי בן התשע מאשר.

 

זה היה המסר של תחיה?

"תחיה תמיד הייתה אומרת לי, מתוך העיסוק שלה בתחום, 'צריך לפרוץ את מעגל הנראות'. היא רצתה להוציא את הילדים הללו מתוך המקום שבו לא רואים אותם, לפרוץ עבורם את הקירות שמאפשרים לנו כחברה להתעלם מהם. תחיה תמיד ראתה בזה ערך עליון, לא רק לטובת הילדים, אלא בשבילנו כחברה. כשהבנתי שתנועת הנוער שהילדים שלי פעילים בה פתוחה לזה, החלטתי להתגייס למענם. הבנתי שזאת הדרך שלי להמשיך את הקשר עם תחיה".

 

על הבמה, אחרי חודשים אינטנסיביים של פעילות התנדבותית למען התנועה, עמד בן מאיר נרגש והכריז על היציאה לדרך של "מחנה תחיה", המפעל המרכזי

שלמענו התגייסה המשפחה לפעול. "אני זוכר", הוא פתח ואמר, "כמדריך ב'בני עקיבא', איך המזכ"ל דאז, אמנון שפירא, עמד בפנינו ופיזם כמנטרה את המשפט 'יש דברים קלים, יש דברים קשים, אבל אין דבר בלתי אפשרי'. אז לא הבנתי את זה, אבל היום, חצי שנה אחרי לכתה הפתאומי של תחיה, כשלמושג 'דברים קשים' יש משמעות שונה לחלוטין, הבנתי. את המשפט הזה אני שומע היום בקול שלה, קורא אלינו כשהיא מחייכת, 'יש דברים קלים, יש דברים קשים, אבל אין דבר בלתי אפשרי'".

 

אומגה בכיסאות גלגלים

בעוד כחודש ייצאו עשרות החניכים ל"מחנה תחיה". זאת תהיה תוצאה של חודשי מאמץ ארוכים, משותפים לתנועה ולמתנדבים החדשים שלה, מאיר וילדיו: רינת (16), עדי (15), כרמל (10) וניתאי. אם הכל יילך כמתוכנן, כ־150 ילדי שבטי יובל יצטרפו למחנה הקיץ של בני עקיבא ויזכו למחנה אמיתי אך מותאם לצורכיהם. אומגה שיכולה להסיע גם ילדים בכיסאות גלגלים, קירות טיפוס מיוחדים, מדריך נפרד לכל חניך כדי לטפל בכל הדרוש בלינת שטח ועוד הפתעות רבות.

 

"הסיבה שהמחנה הפך להיות משהו מרכזי, זה כי רציתי משהו קצבי, כיפי, שבאמת מייצג את תחיה ואת הרצון שלנו ללכת בדרך שהיא התוותה", אומר בן מאיר, "ביקשתי להיפגש עם רכזת התנועה, אורית תמרי, וכשפגשתי אותה מיד הבנתי שהשמים הם הגבול".

 

המחנה הוא פרויקט שכבר קיים ופועל. מה מתחדש בו?

"הדבר הראשון שעשיתי היה לגייס עבורם כסף. מכר ותיק שאני לא יכול לחשוף, שהגיע אליי בשבעה של תחיה, אמר לי שאפנה אליו אם יהיה צורך. כשהנושא עלה, פניתי אליו והוא הרים תרומה מאוד משמעותית. גם החברה שאני עובד בה התגייסה ותרמה סכום, שיוקדש לשני דברים: ראשית, להפוך את המחנה להרבה יותר מושקע. בכל שנה יש אתגר עצום במימון הפעילויות היקרות מאוד, וזה לא תמיד מצליח. לקחתי על עצמי לדאוג שכל האטרקציות שעומדות בסימן שאלה יתקיימו. הדבר השני הוא להרחיב את הסבסוד לחניכים ולמדריכים, כדי שלא יהיה מישהו שלא יוצא למחנה בגלל העלות (כ־200 שקל)".

 

גיוס הכספים שאב את בן מאיר לעולם העשייה. "התחלתי להיות פעיל ומצאתי שככל שאני עושה ומעורב יותר, זה משמח אותי. חברים שלי התחילו לפנות אליי ולשאול אם הם יכולים להצטרף, הילדים שלי הצטרפו לתכנון והעלו הצעות: אולי נזמין לכולם פיצה? אולי נביא נגנים?.

 

"למחנה ברור לי שנגיע בעצמנו ונעשה כל מה שצריך: ארגון, עבודה בשטח ומשחק. בסופו של דבר החיוכים שרואים הם התמורה הכי גדולה ואני מחכה לזה בכיליון עיניים. בערב ההכרזה על 'מחנה תחיה', הרגשתי סיפוק ענק כשראיתי את הילדים מחייכים ונהנים. אני מחכה לתחושה הזאת שוב. כשאני רואה את זה, אני מרגיש את תחיה פה".

 

  • הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות מודיעין".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 


קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות