כשהיתה בת שלוש נפגעה סיגלית (שם בדוי), היום בת 25, בתאונת דרכים.
מאז היא סובלת מחוסר שיווי משקל, ומתקשה לתפקד מוטורית. בחיי היום יום היא נאבקת בקשיים, ומתמודדת איתם בהצלחה, לומדת במרכז דרמה ועוסקת באמנות.
יש פעילות אחת, היא מספרת, שעוזרת לה לטעון מצברים ולהמשיך הלאה: קייטנה שמארגנת עמותת משען למרפא
מדי שנה. "בימי הקייטנה היא מרגישה שהנכות נעלמת מהעיניים. אנחנו מחכים לקייטנה כמו אוויר לנשימה", אומרת אמה.
אלא שהשנה מרחף סימן שאלה גדול סביב קיום הקייטנה. הסיבה: אנשי העסקים מאשדוד,
שבעבר תרמו ברוחב לב, תורמים פחות ופחות וחלקם אף הפסיקו לתרום לגמרי.
גם עבור משה הסובל משיתוק מוחין, משותק בגפיו התחתונות ומרותק לכסא גלגלים הקייטנה של משען למרפא היא הזדמנות כמעט יחידה לבלות עם בני נוער בגילו ובמצבו. במסגרת הקייטנה הספיק להפליג לתורכיה (לפני שהמתיחות הבינלאומית פרצה), לסייר בטבריה ולרכב על סוסים.
הקייטנה שהילדים מחכים לה כל השנה (צילום: עזריה לוי, צילומית 2000)
מדי שנה כמאה ילדים מאשדוד ומהסביבה משתתפים בפעילות שמקורה בתרומות בלבד, אבל השנה משה ייאלץ כנראה להסתפק בזכרונות מהקייטנות הקודמות.
משען למרפא היא עמותה ללא כוונת רווח (מלכ"ר) שהוקמה לפני כעשור על ידי אהרון גוזלן מבני ברק
(המכהן כיו"ר הארגון), לאחר שאחת מבנותיו אובחנה כבעלת שיתוק מוחין. כיום חברות בארגון 150 משפחות, שהגרעין שלהן באשדוד. 60 אחוז מהמשפחות הן חד הוריות ורובן ככולן קשות יום.
פעילויות העמותה כוללות בין היתר סיוע ברכישת ציוד רפואי, עזרה, תמיכה וייעוץ למשפחות דלות אמצעים. בין היתר מסייעת העמותה ברכישת כיסאות נכים מיוחדים שעלותם מסתכמת בעשרות אלפי שקלים. בנוסף היא מסייעת למשפחות בחלוקת סלי מזון ותווי שי בחגים ובקיום אירועים מיוחדים. העמותה גם תומכת ומסייעת בהפעלת הילדים במסגרת מועדונית של מינהל הרווחה בעיר ואף מארגנת פעילויות מעבר לפעילות היום יומית העירונית.
וישנו, כאמור, הדובדבן: הקייטנה השנתית, שנמשכת שבוע ומתקיימת לעתים בחו"ל. הקייטנות מספקות לילדים הזדמנות ליהנות בתנאי חופשה רגילה: לבקר בלונה פארק, לשוט בסירה ולבצע פעילויות נוספות שעקב מצבם המיוחד מצריכות תכנון לוגיסטי וכלכלי.
הפעם כאמור מוטל קיום הקייטנות בספק. "זה בלט במיוחד אצל הקבלנים, כולם אמרו בעבר כן לתרומות אבל הם הפסיקו", אמרה מנכ"לית משען למרפא, רינה בר. "עד לפני שלוש שנים כל חברות הבנייה תרמו ברוחב לב ומימנו לפחות ילד אחד בכל פעילות, אבל משום מה רק חברת צרפתי נשארה ואפילו הגדילה את התרומות - לצד אגן כימיקלים, איציק כראדי מיחזור וחברת ההלבשה ביג אופנה".
בר עדיין מנסה להבין מה גרם להפסקת זרם התרומות. "כל פעם מצטרפות משפחות חדשות לעמותה והפעילות גדלה, אך התרומות לא. מדוע זה קורה?".
אילו תשובות קיבלת?
"'הוא לא פנוי כרגע', 'כשיהיה לו זמן הוא יגיב', 'אם הוא לא עונה אז הוא לא מעוניין'. אני יודעת שהם ממשיכים לתרום ולעשות, אבל לא למשען למרפא. הם לא חייבים לנו כלום אבל בניגוד למרכז הארץ, התרומות פחתו משמעותית".
"גם כשפונים לבעלי העסקים באשדוד ההיענות לא טובה", אומרת בר. "מסבירים שרוצים לשמח אותם ואם יכולים לעזור. התשובות הן: 'אני לא יכול', 'אין לי זמן כרגע', 'יש מספיק נזקקים', 'אל תלמדי אותי איך עושים צדקה', או 'הוא לא נמצא', 'לא מתאים לנו'. זה מאכזב. לא שאין אמצעים. מדובר על מעצמה, קבלנים, אזורי תעשייה ולא חסר כסף ואפשר בקלות לגייס אותו. במרכז הארץ זה פשוט עובד ושולחים תרומות. כיום חברות שבעבר תרמו לנו ברוחב לב חדלו לעשות זאת".
גם בעירייה קיבלה העמותה כתף קרה: שם נמסר להם בתגובה שהרשות המקומית אינה מממנת קייטנות.
בר מגלה הבנה לכך שאנשי העסקים עמוסים בפניות: "כל אחד שיש לו עמותה, לאו דווקא של נכים, פונה אליהם כי הם למעשה הכתובת. ככל הנראה, לאחר פניות רבות יש רוויה מסוימת ואנחנו נתקלים בחוסר סבלנות, התעלמות ותשובות לא נעימות. אנחנו לא שופטים אף אחד, אבל 35 אחוז מההכנסות מהתרומות לקייטנות נעלם".
ומה אומרים אנשי העסקים בעיר? רבים מספרים שהם מכירים היטב את הפניות מהעמותות. "יש ריבוי של גופים שפונים וגם אנשים פרטיים. אנחנו מוצפים מדי יום במקרי מצוקה מכולם. עם הזמן, לכל אחד מאיתנו יש מחויבות וחיבור לגוף מסוים ולא ניתן לרצות את כולם", מספר אחד מהם.
"יש המון קבוצות של עיוורים, חרשים, פוליו, אוטיסטים שהגיע הזמן שהמדינה תדאג להם כי אתה משלם מס למדינה, כמה אפשר לעזור?", אמר אחד הקבלנים.
איש עסקים חרדי טען מנגד כי חמור מאוד שיש מי שמפסיק לתת תרומה בעיקר למי שנזקק לצרכי רפואה או נכים: "צריך לתרום לנכים לפני כל אחד לדעתי, ומי שיכול לסייע שיעשה זאת, זו חובתנו".
בקייטנות המיוחדות, לעומת זאת, מספרת אם לילד שכל יציאה שלו מהבית היא סיפור מורכב בגלל נכותו: "הם מקבלים חונך צמוד שמקדיש את עצמו לילד: משירותים דרך מקלחת וצחצוח שיניים ועד למתקן בסופרלנד. בקייטנות הם פתאום פורחים. אנחנו ההורים לפעמים קצת מפחדים, אבל זה נותן להם ביטחון". גם המפגשים עם הילדים האחרים קריטיים להתפתחותם, היא מסבירה.
ולא פחות חשוב, היא מזכירה כי לא כל משפחה יכולה להרשות לעצמה חופשה מבחינה כלכלית: "כהורה אם אתה רוצה להכניס את הבן לכל המתקנים זו הוצאה כספית עצומה".
כשהילד חוזר מהקייטנה, היא מספרת, הוא בא עם כוחות וגם ההורים יכולים לטפל בו שוב. "הטיפול בילדים מאוד קשה", אומרת שלומית. קשה כנראה מעבר
למילים. לדבריה, גם הילדים מרגישים את המעמסה הרגשית על ההורים ומבקשים לצאת.
מה משמעות ביטול הקייטנה בשבילכן, שאלנו את האמהות. "הילדים יראו את האחים שלהם פורחים בחוץ בזמן שהם מתנוונים בבית", אומרת שלומית. "זה להרוג להם ולנו את הנשמה", הוסיפה נעמה, אמא לילד נכה. לדבריה, אולי עליהם לנקוט צעדים ולהפיק סרטון או מצגת שבהם יוכלו תורמים פוטנציאלים לראות למי הם מסייעים: "לילדים האלה אף אחד לא יישאר אדיש".
מעיריית אשדוד נמסר: "רשות מקומית מנועה על פי חוק לתרום לעמותות ולפיכך, לא ניתן לתרום גם לעמותה זו למרות הערכתנו לפעילותה החיונית. הדרך החוקית העומדת בפני העמותה להסתייע בתקצוב הינה פנייה לבקשת תמיכה באמצעות ועדת התמיכות העירונית".
תרומות ניתן לשלוח ישירות למשען למרפא: תא דואר 8020 אשדוד, מיקוד 77180.
קווי משען למרפא: 08-8568689/1, 077-8331103.
- הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע בעיתון "ידיעות אשדוד"
