כשחזרתי בפעם הראשונה מתאילנד, לפני שנים לא מעטות, הייתי מוצא מזור לגעגועיי לאוכל הנפלא שנגלה לי לראשונה - רק בבית תאילנדי. אז הייתה זו מסעדה קטנה, עם חצר כמעט מאולתרת, אבל המעדנים שיצאו ממטבחה הצטיינו באותנטיות עזה: נותר רק לעצום את העיניים ולשמוע את הגלים מתנפצים ברכות על חופי קופיפי המוריקים. שם - וזה סיפור אמיתי – ניגש אליי פעם טבח מקומי נלהב כשהוא אוחז עטלף שחור וגדול בקצות כנפיו, והציע בהתלהבות: איי מייק סופ? איי מייק סופ?
מאז זרמו קצת מים מתחת לגשר הירקון. למעט כמה סושיות מצטיינות, המטבח האסיאתי הרגיש זוכה אצלנו לייצוג מסולף בדרך כלל ונופל קורבן לחלטוריזם המקומי. למזלו ולמזלנו, הטבחים האסיאתיים החרוצים הפועלים במטבחינו מחזיקים אותו בחיים. אבל משרד הפנים אינו מסיר מהם את עין התרנגולת שלו ולפעמים נדמה שאין תחבולה שלא ניסה כדי לגרשם.
בביקורנו שם באחד מערבי סוף השבוע שעבר נגלתה לעינינו תמונה שונה לגמרי: המקום התרחב מאוד, שולחנות רבים נוספו, מארחות חינניות מקבלות את פני הסועדים בכניסה ומי שהגיע בלי להזמין מקום מתבקש להמתין בצד.
למזלנו נמצאו לנו שני מקומות על הבר. ללא הפסד נוסף של זמן הזמנו את שתי מנות הדגל: מרק טום יאם עם פירות ים, וסלט פאפאיה. המרק הוגש בכלי המסורתי והיה חריף, לוהט וגדוש בפירות ים. כנהוג, הוגשה לצידו פנכת אורז לבן לכיבוי הבערה. טום יאם הוא מרק של דקויות, קונצרט של עשרות גוני טעמים שכל אחד מהם מגיע ממקור שונה. כאן נדמה שלא הוחמצו אפילו הפרטים הקטנים ביותר: עלעלי קפיר ליים, גבעולי למון גראס ופרוסות של שורש הגלנגל.
את סלט הפאפיה מכינים כאן מרצועות של פרי ירוק אורגני הנראות במבט ראשון כמו אטריות. בתוספת של לוביה, עגבניות שרי, בוטנים כתושים, שום ולימון – מדובר בפצצת אנרגיה ורעננות, מסוג הסלטים שבעולם מושלם היינו צריכים להתחיל איתם את היום, כל בוקר.
נסחפים בהתלהבותנו, הזמנו לא פחות משלוש מנות נוספות: עוף עם קשיו, פאד תאי עוף ובקר בג'אנגל קארי.
המנות שהגיעו בזו אחר הוגשו לצד אורז לבן ולא היו רעות כשלעצמן, אבל הרגישו כמו גרסאות תיירותיות של הדבר האמיתי: העוף בקשיו היה פשוט משעמם
– וכנראה הייתה זו אשמתנו שהזמנו אותו. הפאד תאי עוף היה בסדר, אבל מכובס משהו. אפילו הג'אנגל קארי – בשר בקר מתובל מאוד עם ריחן וחציל תאילנדי (חצילים קטנטנים שבעלי הבית כאן מגדלים בעצמם) - מנה שהייתה אמורה לקרקף אותנו מרוב חריפות, הייתה מנומסת לחלוטין. בהיותנו חובבי חריפויות למיניהן, עכשיו לפחות היינו יכולים להיות בטוחים שהזמנו את המנה הנכונה, ואם גם היא מאכזבת – מה נותר לנו?
למרות כל זאת אין ספק שבית תאילנדי היא עדיין המסעדה התאילנדית הטובה בעיר. אולי מפני שהיא היחידה ששומרת על הגחלת, הציפיות שלנו ממנה כה גבוהות. בכל מקרה נחזור אליה שוב. על כל זה שילמנו 360 שקל, לפחות 80 מתוכם על שתייה לסוגיה.
- בית תאילנדי, בוגרשוב 8, 5178568
