תושבי קרית ים שעוברים בסמוך לבית הספר היסודי סיני נתקלו לאחרונה במחזה לא שגרתי: גינה חקלאית המשתרעת על פני דונם, ובה שתילי חצילים, עגבניות, תירס ומיני ירקות וגידולים. העובדים בגינה הם בני העדה האתיופית, חלקם בני 80 ו־90, שמטפחים ומשקיעים את מרצם בגידול, ניכוש עשבים וטיפול.
השבוע סיפרו: "התגעגענו לעבודת האדמה, ועכשיו אנחנו זוכים לאכול מפרי עמלנו בארץ. העבודה בגינה החזירה אותנו לשורשים ואין דבר משמח מזה".
בקרית ים קהילת עולים מאתיופיה, אשר למרות שרבים מהם עלו ארצה לפני שנים רבות, הם בחרו לא להשתלב בקהילה ולשמור על המסורת, הקהילתיות והמשפחתיות.
טדלה לגלם, עובדת סוציאלית במקצועה ועובדת שכונתית, החליטה לפני כשנה להרים את הכפפה וליצור עבור בני העדה מועדון קהילתי שישמש עבורם מקום
מפגש חברתי, שבו יוכלו לחזור ולעסוק בפעילויות שעסקו בהן בעבר, כשעוד היו באתיופיה.
לגלם מספרת כי למרות שהקמת המועדון נראתה בהתחלה כמשימה בלתי אפשרית, היא החליטה לפעול בנחישות: "כשאמא שלי ראתה כמה שאני מתאמצת, היא ביקשה ממגשר בקהילה שידבר איתי כדי שלא אעמיס על עצמי, אבל אני החלטתי להמשיך כי אני אוהבת את האנשים. היום אנחנו קוצרים את הפירות. הגינה החקלאית היא חלק מהפעילויות שנעשות כאן".
עבור התושבים, הגינה היא לא גימיק. על פי בקשת רבים מהמבוגרים המביעים געגועים לעבודת האדמה עלו חברי וחברות המועדון לשטח שהוקצה להם על ידי העירייה. לאחר עיבוד השדה, שכלל חריש והכנת טפטפות ההשקיה, שתלו הקשישים בגינה מירקות העונה: עגבניות, תירס, דלעת, פלפל חריף, חסה, כרוב, תירס, קישואים וחצילים.
לצורך הפעלת הגינה נרכשו מבעוד מועד טפטפות, כלי עבודה, חולצות וכובעים למשתתפים. לגלם: "השמועה על הגינה פשטה בכל העיר, וכל חבר במועדון יודע כי עבודת האדמה חזרה גם בארץ. את הכל שתלו באהבה גדולה, והגינה מהווה מוקד עלייה לרגל. כל יום כולם הולכים לבדוק מה הניבו השתילים".
אבייה קסה, תושב העיר, סיפר: "כשאני עובד בגינה, זה מעלה בי זיכרונות מאתיופיה, מהימים ששם היינו עובדים בחקלאות. אני שמח שחזרתי לאדמה ולשורשים שלי. ההרגשה שאני מקבל במועדון היא של אדם שנולד מחדש".
אנמוט היילו הוסיף: "כמו שכתוב בתורה שהקב"ה מקבץ את נידחי עמו ישראל, כך אנחנו מרגישים שקיבצו אותו יחד כאן. היינו שמחים אם היו מרחיבים את הפעילות החקלאית בעיר".
חבר קהילה נוסף, דסה אלמו, מרוצה: "בעבר, חוץ מללכת לביטוח לאומי לא היה לי מה לעשות. לא היתה פעילות ולא היו חברים. עכשיו יש מקום מפגש ולומדים דברים חדשים. גדלנו על עבודת אדמה, ועכשיו זה מחזיר אותנו למקום שאליו אנו שייכים".
שלושה ימים בשבוע מגיעים בני העדה לגינה, מעבדים, שותלים ומצמיחים פירות. במועדון, הממוקם לא רחוק מהגינה, הם עוסקים בעבודת יד ויצירה מסורתיות.
לגלם: "אנחנו חושבים על אפשרות לעשות ערב פתיחה שבו יוצגו כל העבודות שלהם. מדובר באנשים בני 80 ו־90 שעושים עבודות רקמה ופיסול ברמה גבוהה. אין לנו ספק שהפעילות במועדון, שכוללת גם את הגינה החקלאית, החזירה להם את תחושת השמחה והאושר, ואנו שואפים להמשיך ולהתפתח".
