|
|  | איילה (או אולי צבי). אנו איננו איילות צילום: ויז'ואל פוטוס
|
| | |
|
|
| | |
| | |
 | | |
| | |
רואים את מה שחושבים
כמו בקיבוץ, כך גם בחיים - אנו נוטים לפרש את מה שעינינו רואות על סמך אמונה או מידע קודם, וזו, לעיתים, פרשנות מוטעית מאוד
דני ברזילי 
ראשית המאה ה-17. גלילאו, לאחר שכבר גילה ארבעה מירחיו של צדק בעזרת הטלסקופ שלו (גלילאו לא המציא את הטלסקופ, הוא "רק" שיפר את ההגדלה מפי 3 לפי 20), מפנה אותו אל השמש, בניסיון לפענח את ה"כתמים" עליה. הוא לא היה הראשון. הקדים אותו האסטרונום שיינר, שהגיע למסקנה שמה שנראה ככתמים כהים על השמש אינם אלא כוכבים המקיפים אותה. טעותו של שיינר נבעה מאמונתו בתורת אריסטו וממשיכיו, לפיה גרמי השמים הם זכים וטהורים ולא ייתכן שיהיו עליהם פגמים כלשהם. גלילאו ניגש לתצפית ללא הנחת מוצא כלשהי, ולכן, משראה שהעיגולים הכהים שבצד השמש צרים יותר מאלה שבחזיתה (נסו לצייר עיגולים על כדור ותבינו) - הסיק שאלה כתמים על השמש גופה, ולא כוכבים שסביבה.
נדלג לסוף אותה מאה. במשך יותר מאלפיים שנה נחשב אז שבתאי לכוכב הלכת הרחוק ביותר במערכת השמש. בשנת 1690 נערכו תצפיות על כוכב רחוק ממנו, שנע באופן מוזר, אך האסטרונומים היו משוכנעים שהוא כוכב רגיל (שבת), כי הרי "ידוע" שאין כוכבי לכת אחרי שבתאי. רק בשנת 1781 הבין האסטרונום הרשל, מתוך תצפיות משלו (שכמו אצל גלילאו, התעלם ממה שכביכול ידוע) - שזהו אכן כוכב לכת נוסף, אוראנוס, ובכך שינה לתמיד את תפישת האסטרונומיה על מערכת השמש.
ודוגמה משלי: אני זוכר היטב את הפעם הראשונה, כאשר - בעת נסיעה על כביש אספלט ביום שרב לוהט - ראינו, אני וחברי, בני השבע, בבירור ובוודאות, במרחק לפנינו, שלוליות על הכביש. זה לא שהיינו טיפשים (האמת - קצת). אמונתנו, ניסיון העבר שלנו בגיל זה והשכלתנו המועטה, לא אפשרו לנו להבין את האשליה האופטית שיצרה שבירת קרני השמש על האדים העולים מן הכביש החם. באמת "ראינו" שלוליות.
אז מה המשותף, היכן הפואנטה? במקרים רבים אנו רואים את מה שאנו מאמינים בו, ולא להיפך. ליתר דיוק - אנו נוטים לפרש את מה שעינינו רואות על סמך אמונה או מידע קודם, וזו, לעיתים, פרשנות מוטעית מאוד. לרבים בישראל (ובעולם) יש תמונה מסוימת בראשם מהו קיבוץ, איש-איש ותמונתו. לכן, למקרא ידיעה על, למשל, קליטה המונית של בנים חוזרים לקיבוץ מזדקן, או על מכירת האחזקות במפעל - מי שגדל על תמונת הקיבוץ ה"קלאסי", שעיקרה חלוציות, שותפות, חברת מופת, יראה במהלכים אלה עוד שלב ב"בגידת" הקיבוצים בייעודם ובהריסת התדמית שהיתה לו עליהם. מאידך, מי שהתחנך על כך שהקיבוצים הם עושקי המדינה, תאבי בצע ומנצלי הפרולטריון מעיירות הפיתוח ועדות המזרח (מי אמר "הקשת המזרחית"? ביקרתם לאחרונה בשדרות או בבית שאן?) - יראה במהלכים אלה עוד שלב בהוכחת אמונתו שאנו מספסרים בקרקע המדינה או מוכרים את מפעל חיינו לזרים בכדי לדחוס עוד חופן מזומנים לכיס.
מיהם אלה שיוכלו לראות במהלכים כאלה היבטים חיוביים? דווקא מי שלא היתה להם אמונה או השקפה מוקדמת, ובוחנים כל מהלך על פי תועלתו וסיכוייו להיטיב לפרט ולכלל. כפי שאמרנו - מה שאני יודע, או חושב שיודע, קובע פעמים רבות את מה שאני רואה (מרבית מדינאינו יכולים להעביר לנו סמינר מעשי מזורז ועשיר בדוגמאות בעניין זה). האם אין אפשרות להימלט מכך? זה תלוי באבולוציה. המוח שלנו עוצב כך מפני שניתוח מידע חדש על סמך מה שכבר ידוע, מה שלמדנו מניסיון קודם - הוא בדרך כלל מהיר ויעיל יותר, ולכן האבולוציה נתנה לו יתרון. האיילה המבחינה בזאב לא תספיק לברוח אם תצטרך לנתח בכל פעם מחדש מה היא רואה, האם זה מסוכן ומה עליה לעשות. האבולוציה נטעה בה את האינסטינקט: זאב - לברוח, ושימוש נכון בו הוא, עבורה, ההבדל בין להיות ארוחה לעדת הזאבים לבין הישרדות וקבלת סיכוי להעמיד צאצאים משלה.
אבל, תאמרו - אנו איננו איילות (אם כי בחוץ יש זאבים הרבה), ולרובנו יש יכולת לעבד מידע חדש ללא כבלי אמונות קודמות. הרשו לי להטיל ספק. רוב האנשים מסווגים ומפרשים את מראה עיניהם או את משמע אוזניהם לפי תבניות מוכרות. גלילאו והרשל יש מעטים. למזלנו, די במעטים אלה כדי לקדם את האנושות, לעיתים בדילוגים קלים ולעיתים בקפיצות גדולות. מי ייתן ולכל קיבוץ יהיה גלילאו משלו.
והנה הצלחתי לכתוב טור שלם בלי להזכיר מונדיאל. שיט. בכל זאת לא.
לשלושת הטורים האחרונים של דני ברזילי:
|
|
