היום: רביעי, ה-9 ביוני, 2010. השעה: 21:00. המיקום: מתנ"ס דורה. סוף סוף, לראשונה מזה 20 שנה, נפגשו תושבי דורה, ולא סתם נפגשו ברחוב תוך כדי הליכה, אלא דיברו, ולא סתם שיחת חולין, אלא שיחה אמיתית על החיים שלהם, על השכונה שלהם והכי חשוב על העתיד שלהם.
זה היה ערב בלתי נשכח. היינו שם יותר מ-300 אנשים. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בחיים לא הצלחנו לגייס כזאת כמות של אנשים. 300 אנשים כועסים, סקרנים, פגועים, דעתנים ונחושים. כאלה שאי אפשר לקנות בשקל וחצי.
בהתחלה היה נראה כאילו בחיים לא נגיע להסכמה. כל אחד דיבר מהמקום האישי והכואב שלו. כל אחד נתן את נקודת המבט שלו והפרשנות שלו לסיטואציה.
היו שם גם נציגי עיריה שבאו לתת תשובות. הם התחילו את הנאום בצורה הבאה: "חבר'ה, יש כמה דרכים לנהל את הדיון הזה. הראשונה, היא כמו אנשים מתורבתים...". אני לא ממשיכה את הציטוט, כי בשלב הזה כבר התנפח לי הווריד, אז הפסקתי להקשיב. הייתה תחושה שנציגי העירייה באו לגשש ולראות עם מי יש להם עסק. באו לסתום פיות, לזרוק סיסמאות וללכת. זה לא עבד.
הדיון נמשך, והיה נדמה שפתאום אנחנו קצת אבודים. הייתה תחושה שזה לא כל כך הולך, ואז...
פרצה לתוך האולם רוח מזרחית. רוח חזקה שהצליחה לעטוף את כולנו. הייתה הרגשה כמו בסרטים המצוירים כשמגיעה רוח ומרימה אותך באוויר, וגורמת לך להבין כמה דברים בהסתכלות מלמעלה. כזאת רוח נחושה, דעתנית שיודעת תמיד מה להגיד ומתי. אני לא חושבת שרוח מערבית הייתה יכולה לעשות את זה.
בכל אופן, ככל שעבר הזמן, קרה תהליך מרתק. פתאום מ-300 אנשים יחידים, הפכנו לאט לאט לקבוצה עם מכנה משותף חזק מאוד. פתאום אנשים קלטו איזה כוח יש לנו ביחד.
הדמוקרטיה הייתה שם בשיאה. בתוך הקבוצה החזקה הזאת יש את כל הקשת העדתית שמכילה השכונה. אנשים שאלו שאלות, ביטאו את עצמם, ביקרו את הממסד.
פתאום לא הכל מובן מאליו, ויש דברים שלא מקובלים עלינו. כקבוצה חזקה ומגובשת עם גב רחב מאי פעם, הבנו שזה הזמן לדרוש את מה שמגיע לנו.
יום אחרי הערב המרתק הזה, דחפורים החלו לעבוד במרץ ברחבי דורה. גופי תאורה קיבלו ביקור חיצוני לראשונה מזה 40 שנה. דברים התחילו לזוז, חורים בכביש החלו להיסגר, רמזורים עוברים ריענון. הקנקן של דורה מתחיל להיראות יפה, ואנחנו לרגע לא שוכחים לדאוג למה שנמצא בתוכו.
אנחנו רוצים שכונה יפה, נקייה ומסודרת, אבל זה בא יחד עם חינוך טוב, איכותי ויעיל. היום אנחנו לא מדברים על קיפוח, היום אנחנו דורשים טיפוח. עכשיו כולם יודעים שאנחנו כאן כדי להישאר.
