כבר כמעט שש שנים שאי אפשר לפספס אותם. חבורה של עשרות רוכבים: ילדים, סטודנטים, תיכוניסטים, מבוגרים וזקנים, חורשת את כבישי העיר ביום שישי האחרון של כל חודש. בשעות הצהריים הם מתכנסים במרכז העיר, מחזקים ברגים, מנפחים גלגלים, מניפים דגלים, מפעילים את המגפון וה'מסה הקריטית' יוצאת
לדרך.
בניגוד לקבוצות אחרות של רוכבים ברחבי הארץ, כאן לא מדובר ברכיבת שטח אתגרית או בבילוי לצהרי יום שישי. לא תראו כאן חליפות רכיבה מקצועיות או אופניים יוקרתיות ונוצצות. המשתתפים כאן רואים באופניים שלהם כלי תחבורה בדיוק כמו המכונית הפרטית או התחבורה הציבורית ומטרתם להפוך את ירושלים לעיר שמאירה פניה לרוכבי האופניים ומאפשרת להם נסיעה בטוחה ברחובותיה, בנתיבים מסומנים. ממש כמו מסלולי הרכיבה בלונדון, באמסטרדם, בניו יורק ואפילו בסן פרנסיסקו התלולה, שם נולדה מסורת המסה הקריטית לפני 18 שנה.
רוכבים ברחובות (צילום: מיקי אלון)
לא קל להיות רוכב אופניים בירושלים, ולא, לא בגלל העליות. תשאלו את שנקובסקי (22) וחבריו למאבק ז'אק נובק (24), פנינה קפלן (30) ודורון גרינטל
(28), שנמצאים במקום שונה בחייהם, הגיעו מארץ אחרת ועוסקים בתחום אחר. שני דברים בלבד מחברים בינהם: אופניים וירושלים. ארבעתם נפגשים על בסיס שבועי בחצר סרגיי שבמגרש הרוסים, יושבים עם מפות וספרים ומתכננים את מהלכיהם."צועקים עלינו כל הזמן", מספרת קפלן. "גם אם אנחנו בכלל לא קרובים לאף מכונית, יש נהגים שרואים אופניים וישר מצפצפים. ואלה לא צפצופים של אזהרה, אלא צפצופים של 'יאללה, עופי מפה'. גרינטל: "אוהבים לעקוף אותנו. אם לא בצפירה, אז בעקיפת מחאה כזאת. מה שהכי מצחיק הוא שלא משנה מה, בסופו של דבר, אני ונהג המכונית שעקף אותי, נפגשים שוב באותה נקודה בדיוק".
כמו בתחומים רבים אחרים, גם בתחום הרכיבה תל אביב מנצחת את ירושלים בגדול. "עיריית תל אביב היא הרשות העירונית הראשונה והיחידה בארץ שסללה רשת של שבילי אופניים בהיקף גדול ומעודדת את המעבר של תושבי העיר לשימוש באופניים", מתגאים בעיריית תל אביב, "עד היום נסללו ברחבי העיר יותר ממאה קילומטר של שבילים ונתיבים לאופניים, הפרושים בפארקים, בשדרות העיר וברחובותיה וכן לאורך הטיילות ולחופי הים".
'המסה הקריטית' הירושלמית הראשונה יצאה לדרך ב־2005, אך למרות הזמן הרב שחלף מאז תחילת רכיבות המחאה, קשה לומר שהרוכבים הירושלמים יכולים לזקוף לעצמם מהפכה ביחס לכלי הדו-גלגלי. לפני כשנה הבהבה לרגע נקודת אור בקצה המסלול. לצד מסלול הרכבת הקלה שהוצב ברחוב יפו הותקן גם נתיב מיוחד לאופניים. באופן לא מפתיע, גם כאן מדובר בתקלה אחת גדולה, כך הם טוענים . אף שבמבט ראשון נראה הנתיב יפה ומושך, רוכבי האופניים לא מיהרו לחגוג והבינו שמדובר, לדבריהם, בנתיב בעייתי. שנקובסקי: "אף אחד לא התייעץ איתנו. השביל לא עומד בשום תקן לשביל אופניים. הוא צר מדי, עובר בכיוון הלא נכון ומתחיל ומסתיים במקומות מקריים וחסרי היגיון".
בינתיים, בין עוד פגישה בעירייה לפריסת מפות בחצר סרגיי ממשיכים פעילי הקבוצה לפעול בכל דרך לקידום מטרתם. הם מחלקים פלאיירים, פותחים שולחנות הסברה באוניברסיטה, ומארגנים כנסים. "יצאנו למאבק הזה בלי ברקסים", הם אומרים.
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "העירייה הכינה תוכנית אב לשבילי אופניים המכילה תכנון מערכתי עקרוני המציע תוואים לשבילי אופניים ברחבי העיר והנחיות תכנון המתאימות לתנאים של העיר ירושלים. כמו כן, התוכנית מחולקת ל – 13 פרקים אשר מתייחסים למדיניות, למטרות, לאמצעים, להיבטים התכנונים ולנושאים כלליים כמו שילוב אופניים במערכות תחבורה אחרות, תיירות, אכיפה והסברה. חלק מהשבילים יוצאו לביצוע כבר בחודשים הקרובים. כמו כן, העירייה הציבה מתקנים לקשירת אופניים במרכז העיר וגם ב 2010 מתוכננת הצבה של עוד מתקנים".
באשר לשביל האופניים ברחוב יפו, נמסר בתגובה מצוות אב לתחבורה: "לאורך רחוב יפו אנו בונים 2 מסלולי אופניים, אחד לכל כיוון. השבילים הינם ברוחב של 1.20 מטר ועומדים בתקן הבינלאומי וגם בתקן החדש של משרד התחבורה. אמנם רצוי היה שהמסלול יהיה ברוחב 1.5 מטר, אולם הרחוב צר ואם הינו הולכים על המידה המקסימלית לא ניתן היה לטעת לאורכו עצים. בעניין הריצוף הבעייתי אומרים בצוות אב לתחבורה: "דווקא בחרנו מרצפות גרניט גדולות, כך שישנם כמות מינימלית של מרווחים. הנסיעה על מסלו גרניט יוקרתי תהיה הרבה יותר נעימה מאשר על סתם אספלט. אנחנו אוהבים את רוכבי האופניים ואנחנו מפרגנים להם ובונים עבורם הרבה אמצעים. כל רוכב אופניים הוא ברכה לתחבורה ירוקה ולא מזהמת."
הסיפור המלא בגיליון סוף השבוע של "ידיעות ירושלים"
