כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
חיים בניוטרל

מוסך האחים נתן וחולה. בקצב איטי צילום: אבי רוקח
מוסך האחים נתן וחולה. בקצב איטי צילום: אבי רוקח
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

"חולה את נתן" - עספור גרסת שדרות

המוסך של האחים נתן וחוּלָה מימון בקצה שדרות הוא לא ממש מוסך. אין שם רמפה ואחד מכלי העבודה המקובלים הוא תרסיס K300. מצד שני, אם יש לכם סבלנות, חיבה לקפה שחור ואוטו מקרטע זה המוסך בשבילכם. הבמאי רובי אלמליח בילה איתם שלוש שנים, וראה גברים קשי יום שמתמודדים נגד כל העולם

אשר קשר 
פורסם: 27.05.10, 15:37

בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי היו לא מעט יצירות שזכו למעמד של סרט פולחן - סרטים שצוטטו לעייפה על ידי המעריצים הנלהבים. אולם ספק אם זכורה תופעה שבה סרט זכה למעמד המכובד הזה עוד בטרם הוקרן ולו פעם אחת באופן רשמי.

 

ובכן, כמו תמיד כשמדובר בתופעות פולחניות, צפו לבלתי צפוי. הרבה לפני הקרנת הבכורה שלו, שתתקיים בשבוע הבא בפסטיבל קולנוע דרום, הפך סרט התעודה "חוּלָה את נתן" של הבמאי רובי אלמליח לסוג של קאלט בשדרות ובסביבתה.

 

לא מעט אנשים כבר ראו את הסרט (הנהדר) הזה יותר מפעם אחת, כך שאל תתפלאו אם ביום רביעי הבא, כשהסרט יעלה סוף סוף לאקרנים באופן רשמי, יצטטו מקומיים נרגשים ומזדהים מהקהל שורות נבחרות מהתסריט.

 

"כשסיימנו לערוך את הסרט נתתי עותק לנתן ולחולה", מסביר הבמאי המקומי רובי אלמליח. "כדי שיראו לילדים שלהם מה יצא משלוש השנים שליוויתי אותם. אז מתברר שהילדים שלהם צרבו את הסרט לשכנים, שצרבו לחברים שלהם, והיום אתה יכול למצוא את הסרט כמעט בכל בית בשדרות. יש כמה אנשים שאפילו משתמשים במשפטים מסוימים מהסרט בפלאפונים שלהם כצליל הפתיחה".

 

בינתיים, בקצה השני של העיר

"אמרתי לקברן בשדרות שאני רוצה להיקבר על הגב, כי כל החיים אני הייתי על הפנים" (חוּלָה מימון).

 

סרטו של רובי אלמליח (30), שיוקרן במסגרת תחרות סרטי הבוגרים של מכללת ספיר בפסטיבל, מספר על חולה (כמו האגם - וכמו שכולם קוראים לאהרון מימון) ועל נתן מימון, שני אחים בעשור השישי לחייהם, שמנהלים ב־30 השנים האחרונות מוסך בשוליים הצפוניים של העיר שדרות (למרות שקצת קשה לקרוא למוסד שהם מנהלים בשם מוסך).


המוסך - אז תשתה קפה תורכי (צילום: אבי רוקח)

 

האחים מקיימים את שגרת יומם במציאות קשה של עוני ודלות, שניכרים בלבושם, באורח חייהם ובמראה החיצוני שלהם. הכל לקול נפילת רקטות קסאם מעזה השכנה ובאיום מתמיד של צו ממשלתי שמורה על סגירת המוסך שלהם. השניים מחכים לגזר דינם תוך שהם מתמודדים עם סכנות קיומיות כלכליות ופיזיות ומשברים אישיים קשים.

 

בנוסף, לתוך התסכול הקמאי והגרוטסקי בו הם שרויים נכנס משבר נוסף שמשפיע על השניים באופן אישי, ההחרפה הקשה במצב בין ישראל לעזה בדמות מבצע עופרת יצוקה. בקיצור - קחו את עספור, הוסיפו את אלמנט הריאליטי (מהזן הדוקומנטרי, לא מהסגנון שמוכרים לכם בתוכניות מבוימות כמו "הרווק"), תבלו היטב במצוקה ביטחונית, וערבבו הכל בשפע של הומור עוקצני, מריר ומתוסכל. 

 

הרומן בין גיבורי הסרט למתעד הרשמי החל באופן הטבעי ביותר: "מאז האוטו הראשון שרכשתי בנעוריי בשדרות נהגתי להגיע למוסך הזול של חולה ונתן", מספר אלמליח, שכבר הספיק לביים ארבעה סרטים קצרים במסגרת לימודיו ולקחת חלק בפרויקט הדוקו־אינטרנטי הבינלאומי "עזה-שדרות".

 

"תמיד נמשכתי לדרך שבה הם לוקחים את החיים. השניים תמיד לוקחים את הזמן ומעדיפים לצחוק עם הלקוחות ולהכין להם קפה מאשר לעשות את העבודה. אבל איכשהו, עם הנונשלנטיות החיננית הזו, העבודה נעשית בסופו של דבר ובזול מאוד. כששמעתי שהמוסך שלהם עלול להיסגר בקרוב החלטתי לקחת מצלמה ולהתחיל לתעד אותם", הוא מספר.

 

"בעיניי הם גיבורים", מצהיר אלמליח. "גיבורים שמתמודדים עם חיים שלפעמים הם בלתי אפשריים. הסרט מדבר על אנשים פטאליסטים שמאסו בחייהם, אך בכל זאת נאבקים כל יום מתוך יצר הישרדות בסיסי מול אנשים שרוצים לקחת מהם את מה שנותר להם. עם כל הקושי בחייהם, מצליחים השניים בכל זאת להפגין שלווה ולהעלות חיוך עם כל מכתב אזהרה וחוב שמתווסף לתוך הקרוואן המתפרק שלהם".

 

החיים בזבל, החיות בהרמוניה

"אתה רואה את הקסאמים? זה כל הברזל שמכרתי להם, הם מחזירים לי עכשיו בחזרה" (חוּלָה מימון).

 

ביקור במוסך מגלה שממש כמו בסרט - גם במציאות, הקרוואן של חולה ונתן מתפרק. עברו כבר כמה חודשים מאז הפינוי, והמגרש שלצד הקרוואן מלא שוב במכוניות חבוטות. גם חולה ונתן בעצמם נוסעים במכוניות ישנות למדי, שימיהן הטובים עשרות אלפי קילומטרים מאחוריהן.

 

לעומתם, לאח שלום, שמתגורר בדירתו הישנה של האב המנוח, יש דווקא מרצדס - אבל הוא בתקופת שלילה ומשתמש במכוניתו בעיקר בכדי לצפות בסרטי סקס בדי.וי.די המשוכלל שנמצא ברכב, יחד עם אורחים שמגיעים למוסך.

 

שני קליינטים פוטנציאלים שמגיעים בשעה עשר וחצי בבוקר לא ממש מופתעים לגלות את הקרוואן סגור ואת בעלי המקום עדיין במיטותיהם: חולה בדירת החדר המעופשת שלו בניר עם ונתן בביתו המנוכר שבאשקלון.

 

חולה מגיע חצי שעה מאוחר יותר, זועף על ההשכמה המוקדמת מדי לטעמו, אבל המכוניות שממתינות לו לא נמצאות ממש בראש מעייניו והוא שואל את הנוכחים טרוט עיניים ולאה, מי רוצה קפה. כולם רוצים. אין מה להגיד, יש משהו מאוד שלו במקום, מרוחק מהמולת החיים.

 

"כולם יודעים שכשבאים לחולה ונתן זה סיפור של יום שלם, אז הם לוקחים כבר יום חופש מהעבודה ומתנחלים כאן", אומר אלמליח. "גם כשהם כבר עובדים הם לא ממש מתרכזים בעבודה. כשהם מתחילים לעבוד על אוטו מסוים, אם מגיע פתאום אוטו אחר הם מתחילים לטפל בו. סדר וארגון זה לא הצד החזק שלהם".

 

אז למה באים אליהם?

"כי הם נורא זולים ומבינים מעולה במה שהם עושים. אפילו מוסכים מסוימים בשדרות שולחים אליהם קליינטים שלהם כשהם לא מסתדרים עם בעיות טכניות. הם אלופים במכוניות ישנות. אם תביא להם רכב עם בעיה במחשב הם לא יידעו מה לעשות".

 

בני, נהג אמבולנס בשדרות, שמגיע למוסך כבר שנים עם רכבו הפרטי, אומר שנתן הצליח לסדר לו את ידית האורות עם תרסיס נגד ג'וקים. "נשבע לך שהוא השתמש ב־K300", הוא אומר בהערצה.

 

את הסרט כבר ראית?

"ברור! מי לא ראה? גם אבי וקנין עשה מוזיקה מצוינת, עם כל החצוצרות האלה".

 

מה שנכון - המוזיקה בסרט באמת נהדרת. אבי וקנין, שדרותי מוכשר נוסף, חיבר פסקול צועני נפלא, מלא בכלי נשיפה שמותאם היטב לקולות בעלי החיים שגרים

במוסך: התרנגולות, הכלבים והחתולים החיים בהרמוניה מדהימה עם שני האחים.

 

באחד הקטעים בסרט אוסף נתן מזון שהושלך לפח האשפה של החיילים בשדרות ומתחלק בו עם בעלי החיים שלו. כשחולה מחלק להם אוכל הוא מתעקש שיגיעו על פי השמות שלהם. "החיות שאתה רואה פה אלה לא החיות מהסרט", אומר חולה. "הכישו אותם נחשים. אלה חתולים וכלבים חדשים. חוץ מלינדה".

 

יהיה "חולה את נתן 2"?

"כשהתגרשתי, ברבנות אמרו לי: 'הדירה שלך והילדים שלך'. אמרתי להם: 'איפה... הדירה של עמיגור והילדים לא רוצים לבוא איתי'" (חוּלָה מימון).

 

כשאלמליח הציע לראשונה לשני האחים להפוך את חייהם לסרט, נתן סילק אותו מהמקום. "הסברתי להם שאני בצד שלהם", אומר אלמליח. "שאני רוצה לספר את הסיפור שלהם. חולה דווקא רצה לדבר אבל כמו שתראו בסרט, נתן הוא זה שמחליט וקובע. לאט לאט הם התרגלו למצלמות והפכתי להיות מן סוג כזה של מצלמת אבטחה שנמצאת כל הזמן ברקע".

 

בעיני חולה ונתן דווקא מצא חן הפרסום ומעמד הסלבריטאיות בו זכו לפתע, והם התחילו לפרסם באחרונה ברחבי העיר כי בקרוב ייצא סרט ההמשך "חולה ונתן 2". חומר גלם הרי לא חסר: "לא הכנסת מלא קטעים מצוינים", הם באים לאלמליח בטענות. "שלוש שנים אתה איתנו ורק חמישים דקות סרט".

 

  • הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע בעיתונים "ידיעות הדרום" ו"ידיעות אשדוד"

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 9 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות