אם יש משהו שאני ממליצה לא לצבור לארסנל "חוויות החיים" שלך זה ללוות מישהי ללידה. המקום - ביה"ח סורוקה.
היולדת - אחותי מירי. משתתפים בחוויה – בני משפחה בפוסט טראומה. החוויה – קשה! אההה כן, וגם לידה.
לא אלאה אתכם בפרטים: כמה שעות צירים, בלון גדול, בלון קטן, בלוניים ופטוצין. כן אספר שבסוף, אחרי שבוע אשפוז, זה נגמר בניתוח קיסרי ויש לי במזל טוב אחיינית מהממת, שדומה לתות.
ארמוז לכם שבתוך כל העצבים - הרעש, הבלאגן והשינה על הספסלים - הם עוד הרגעים המנחמים של הסיפור.
פעם אמרו לי שכל אישה יודעת ללדת. אמרו גם שרגע אחרי כדרך הטבע, ששוכחים את הכאב. היו שם כמה יולדות שאולי יישכחו את הכאב, אבל אני לא אשכח להן את כאב הראש שהן עשו לי.
הצלחתי להגיע לכמה תובנות מחדר הלידה ואלו הן עשרת הדברות למתבוננת מהצד –
- כל יולדת בטוחה שהשמש זורחת לה מהתחת. חביבתי, זו לא שמש. יצאו לך טחורים.
- יש את אלה שבאות סתם לחדר לידה, כי נמאס להן מההיריון. מאמי, כאן זה חדר לידה לא פוטו פארג', אי אפשר להוציא אותו בשיקוף.
- המוניטור הוא מקום המפלט של כל מי שעובד במחלקת יולדות. מחברים את העגלה למכשיר ששומעים בו דופק ויש לנו שקט לחצי שעה עד יומיים. בקיצור, שוכחים מהיולדת עד שיש לה צירי לחץ.
- אפשר לזהות מהיכן הגיעה ומה המצב הסוציו-אקונומי של יולדת רק לפי ההתנהגות שלה בחדר לידה. זאת שצועקת "שמע ישראל" - חוזרת בתשובה. זאת שקיללה את בורא עולם - דוסית מבית. זאת שביקשה מבעלה, "מאמי תנשום איתי" - קיבוצניקית. זאת שקיללה בערבית וצעקה: "תעיף את אמא שלך מפה" - סתם שלופית פלוס גוונים ובנייה בלתי חוקית בציפורניים.
- הכי חמוד הבעל הקיבוציק. כשאשתו ילדה הוא התרגש ובכה. שאלתי אותו "מה קרה?". הוא ענה: "אני לא מאמין שיוצא משם בן אדם". לא הבנתי. מה הוא חשב? שתצא משם סובארו?
- אפידורל
זה קטע. כל מי שבלידה ראשונה בטוחה שהיא יכולה ללדת בלי אפידורל. בלידה שניה כבר רוצים את האפידורל יום קודם. את מתבאסת שלא ניתן להשיג אפידורל כבר יום קודם בסופר פארם.
- זו רק אני או שלכל הרופאים המרדימים קוראים ואדים, וכולם נראים כאילו הם בעצמם לקחו סם מרדים?
- בכל מקרה, לנשים שלא יכולות לקבל אפידורל מציעים גז צחוק. לא ברור לי למה קוראים לזה ככה. לא ראיתי אף יולדת שצוחקת עם זה. שיקראו לזה סתם
גז שאנחנו נותנים לך, כך או כך את תצאי בהצהרות שזו הלידה האחרונה שלך, ושתמות חמותך!
- יש גם דבר כזה, קוקטייל נגד כאבים. הדבר הראשון שעלה לי לראש זה – "וואלה? באיזה טעמים יש לך?".
- נכון שבהיררכית בית החולים כוח העזר הוא הכי זוטר? אבל למה הוא "חש את עצמו" מינימום מנהל בית חולים בוגר ייל?
מה שהכי יפה לראות זה את רגעי השיא של מערכת היחסים האמביוולנטית בין החמות והגיסות ליולדת. תמיד החמות גוערת ביולדת: "יאללה ללחוץ ללחוץ אנחנו ילדנו בלי אפידורל". בשלב זה רואים אצל היולדת זיק של טירוף שאומר: אני מוכנה לשבת על רצח חמותי.
ולבסוף, הרגע הקסום והנפלא שבו מניחים את הרך הקטן רטוב וערום על בטן אימו, והיא אומרת בבכי: "וווואו איזה יפה אתה". ואני חושבת לעצמי, מה היא רצינית? מה יפה ביצור הכחול-אדום והמרייר הזה? מצד שני, גם מושיק עפיה חושב שהוא יפה אז למה לנפץ לאנשים את האשליה.
