תיקון ירושלים

בליל שבועות, אותו ציינו לפני שבוע, אמורים ללמוד כל הלילה, מה שידוע כ'תיקון ליל שבועות'. בניגוד למקובל לחשוב, תיקון לא בא מלשון 'לתקן' אלא מ'להתקין', יעני להתכונן. למה להתכונן? ליום קבלת התורה. אבל אנחנו ניקח לרגע את הפירוש המקובל שהוא לתקן את המקולקל, או את עצמנו.

יסלחו לי קוראי האהובים (לא מכירה אתכם, אבל אוהבת אתכם לאללה), אבל מאז שביליתי כמה שנים לפני כעשור בעיר הבירה לצורך תואר אקדמי (שעד היום לא השגתי), אני שונאת את ירושלים. לא דבר פופולרי להגיד, אני יודעת, שלא לדבר על זה שכרגע איבדתי כ־80 אחוז מכם, אבל חכו! יש לזה המשך טוב, מבטיחה!

ועכשיו לחיבור בין השניים: שלשום עשיתי את תיקון ירושלים שלי ועכשיו אני כבר לא שונאת את העיר. איך? סיפור משונה.

בת דודי, שתחיה, עלתה

להפתעתי הרבה, כבר כשעלינו לאוטובוס התחוור לי שהמדריך ממש סבבה, ידען גדול, האנגלית שבפיו לא רעה בכלל, ובעיקר - הוא היה מאוד מעניין. למדתי דברים רבים שלא ידעתי על ירושלים, דברים שכל תייר מתחיל יודע. כמו למשל שמתחת למסגד בעיר העתיקה ישנו חדר הסעודה האחרונה של ישו ומתחתיו קבר דוד (אני עוד מתלבטת איזו אלגוריה להצמיד לזה: יהודים קודם, אחר כך נוצרים ואחריהם מוסלמים, או המוסלמים קברו את הנוצרים שקברו את היהודים? הכל הולך). או למשל שהקרדו נבנה על חורבותיה השרופים של ירושלים בידי קיסר מעצבן שהחליט לעשות שלושה דברים בלבד: להרוג את כל היהודים, לקבור את כולם בחול ולבנות עיר חדשה מעל (מזכיר לכם משהו כמה מאות שנים אחר כך?).

צר לי להרוס את הדעה הרווחת כי כל אנשי התקשורת שמאלנים, אבל הנה סקופ - אני לא שמאלנית. להפך. כשמדריכנו היקר הכניס ציניות במידה לא מבוטלת בסיפורים על כיבושי ירושלים הרבים, על הכסאח בין שלוש הדתות והניסיונות המדהימים של בני דודינו המוסלמים להפריך כל קשר בין היהדות לבין הר הבית, התנפחתי מגאווה. אם אדם שמכיר את ההיסטוריה של בירתנו על בוריה, עובדות, אגדות וכו' מכריז קבל עם ועדה על ימניותו, אז לדעות שלי יש כנראה בסיס עובדתי.

לא יעזור בית דין, בכל פעם שאני מגיעה לכותל ורואה את כיפת הזהב מתנוססת בהתרסה בדיוק במקום בו עמד קודש הקודשים, אני רותחת מבפנים. תוסיפו לזה את העובדה שחתכו מעזרת הנשים נתח לא מבוטל כדי לבנות גשר בשער המוגרבים לטובת המבקרים בהר הבית (אבל זה לא הפריע לעולם המוסלמי לפצוח במהומות אפילו באינדונזיה), ואת העובדה שב־67' החזירו את השליטה בהר הבית לווקף כעבור ארבע שעות, ותבינו שבשלב הזה כבר הייתי צריכה ואליום. עד שסוף־סוף אפשר לחפור ולמצוא את שיירי בית המקדש, אתם ממהרים להחזיר את המקום לידי המוסלמים? אתם נורמלים?? כנראה שהם יודעים משהו שאני לא, כי אחרת אני ממש מתוסכלת מההחלטות המשונות של ממשלות ישראל.

בסוף אותו יום, אחרי כל הסיפורים, הבנתי שגם אם סבלתי בתקופת האוניברסיטה, עברו כמה שנים, התבגרתי, התפכחתי, התמתנתי, ועכשיו אני כבר לא שונאת את העיר. אפילו, רחמנא ליצלן, קצת מסמפטת אותה.

מישהו אמר לי פעם שאתה לא יכול להיות תייר במדינה כלשהי אם יש לך אזרחות בה. תזכירו לי להעמיד אותו על טעותו.