על מנת להדליק להבות צריך ליצור קודם ניצוץ. אחר כך צריך חומר דליק וחמצן (אוויר או רוח). על מנת לפתור את הסכסוך הציוני-ערבי, המתמשך למעלה ממאה שנים אנו חייבים לנטרל את הניצוץ אשר גרם להרוגים, פצועים, מנושלים ומגורשים שמשלמים את מחיר הסבל והשנאה עד עצם היום הזה.
הניצוץ הוא העם הפלסטיני. החומר הדליק הוא העולם המוסלמי. החמצן מגיע מאיראן, ערב הסעודית וארגוני הטרור. הערכים הנשגבים ביותר למוסלמים הם: הכבוד והאדמה (ארד ועארד).
העולם המערבי, בראשות ברק חוסיין אובמה, מבין עכשיו יותר מתמיד שהסכסוך הישראלי פלסטיני הוא המפתח החשוב לקדם הבנות וכבוד הדדי עם העולם המוסלמי. מדינות העולם החופשי וחלק ממדינות ערב רוצות יותר מאתנו לסיים את הסכסוך.
ארה"ב ומדינות המערב רואות קשר ישיר בין הסכסוך המקומי לטרור העולמי. גנרלים בצבא ארצות הברית זועקים נגד המדיניות הישראלית בירושלים
בפרט ובשטחים בכלל. "המעשים שלכם בשטחים גורמים לחיילים אמריקאים להיהרג בעיראק ובאפגניסטן" הם אומרים.
למרות כל החדשות הרעות, ולמרות הבידוד הבינלאומי של ישראל אני מציע לאחיי ואחיותיי שלא תיפול רוחכם ולא תיתנו לייאוש לשלוט בכם. אני גם לא מציע
להתכנס בכיכרות העיר לרקוד ולשיר במקהלה: "כל העולם כולו גשר צר מאוד....והעיקר...".
אני מציע לקבל החלטות אמיצות, חכמות וכואבות. החלטות שיבטיחו את עתיד הדורות הבאים. כמו מה? כמו חלוקת ירושלים. השכונות הפלסטינאיות לפלסטינים, והשכונות היהודיות ליהודים. כולל חילופי שטחים, כפי שמציע אביגדור ליברמן.
לי ברור שאם נמשיך להתנהג כמדינת כיבוש ואפרטהייד, לא נשרוד בטווח הארוך. הסבלנות הערבית, הדבקות בערכים, ההקרבה האישית והקולקטיבית, יכולות לנצח אותנו כי מזמן התרחקנו מערכים הנשגבים האלה.
אני לא נאיבי. אני יודע שיש מתנגדים פנאטים בשני הצדדים. ברור לי שהסכסוך חצה את כל הקווים האדומים של האלימות, הפחד והשנאה שהייתה על רקע לאומי ועכשיו היא על רקע דתי מאוד מסוכן.
יחד עם זאת, עלינו לזכור שהאינטרס לשקט ויציבות ביטחונית ומדינית הוא שלנו, היהודים. לנו יש מה להפסיד. לכן מישהו צריך לקבל את ההחלטה הגורלית לטובת מדינת ישראל, העם היהודי והדורות הבאים.
- הכותב הוא רודף שלום, לוחם חברתי ופעיל למען הסביבה
