לאחר כעשרים שנים בהן לא התקבלו חברים חדשים לגונן,
יכול הקיבוץ המתחדש לברך על בחירתם בקלפי של 37 חברים חדשים, 26 מתוכם בני משק חוזרים, והשאר משפחות של תושבים, עולים חדשים ונקלטים. כל החברים החדשים שהתקבלו בבחירות מוגדרים כ"חברים כעצמאות כלכלית", ומרביתם כבר פעילים בקהילה ונוטלים חלק בהצבעות השונות.
אלא שעל השמחה שמזמנת הצמיחה הדמוגרפית מעיב כאבן של שתי משפחות, שבניהן - אשר החליטו לחזור לגונן אחרי השירות הצבאי ותקופת השהייה בחו"ל - לא הצליחו לעבור את משוכת שני השלישים הדרושים לשם אישור החברות בקלפי. גם בקשת הבנים לקיים הצבעה נוספת, שנענתה בחיוב, לא שינתה את התוצאה, העגומה מבחינתם. מניין קולות זעום שחסר היה להשגת הרוב הנדרש - הותיר אותם מחוץ למצבת החברים בגונן. בת קיבוץ נוספת, המוגדרת כאם חד-הורית ואשר לא התקבלה בסבב הראשון, הצליחה להתקבל בבחירות החוזרות.
הורי הבנים המסורבים מתקשים לקבל את רוע הגזירה. אחת מהם, שביקשה להישאר בעילום שם, אומרת: "איך ממשיכים לחייך בקיבוץ בו אני חברה מעל שלושים שנה? לאחרונה הצביעו לבני משק ולתושבים חדשים שאת רובם אף אחד לא מכיר, בהגדרה של חברים בעצמאות כלכלית, ואת בני, ועוד זוג, שאחד מהם בן משק - לא קיבלו לחברות. הבנים לא גנבו, לא אנסו, לא פשעו. אולי מדובר בהענשת ההורים".
בנה של אותה חברה חזר מחו"ל לפני כחצי שנה ופתח בהליך של קבלה לחברות בגונן, כשכל אותו זמן הוא מתגורר בקיבוץ. "במקביל לבני, ולעוד מספר
בנים שנענו לקריאה של גונן לקבל חברים במעמד של עצמאות כלכלית, נרשמו גם בני קיבוץ שלא עברו להתגורר ו/או לעבוד בקיבוץ. ממילא איש לא עמד על טיבם ולא עשה אִתם חשבון על העבר. השפיטה היתה על מי שהיה כאן, ואולי היה בנעוריו שובב מעט. לא בדקו את בני לגופו, לא טרחו להכיר אותו בגיל 22, ולצערי היו חברים שהלכו והצביעו נגד. כך, על חודם של ארבעה קולות, הוא נשאר מחוץ לרשימת החברים החדשים. אני לא יכולה להביט לו בעיניים. ידוע לי שכמוני, רבים קיבלו קשה את התוצאה, גם מנהל הקהילה בגונן. למרות שבני והזוג הנוסף לא צלחו את ההצבעה גם בפעם השנייה - לא אנוח ולא אשקוט עד שגם הם יתקבלו כחברים בגונן".
מנהל הקהילה, דוד חורסט, מעיד ששתי ההצבעות נעשו על-פי התקנון ובאישור הנהלת הקיבוץ, וכן ועדת הקליטה והקלפי. "אני לא מבדיל בין מועמדים", אומר חורסט, "והיו ביניהם כאלה שהתגוררו בגונן עשר שנים כתושבים, עולים חדשים ששהו כאן 12 חודשים, וגם בני קיבוץ חוזרים. בחצי השנה שקדמה לבחירות ניתנה זכות קדימה לבנים, ורבים מימשו את האופציה להתקבל כחברים בעצמאות כלכלית. לפני ההצבעה לא הגיעה אלי תלונה כלשהי, או השגה על ההליך, וכנראה התוצאות עשו את שלהן. בעקבות בקשה חריגה לקיום קלפי נוסף על בן המשק, הזוג, ובת הקיבוץ - קיימנו קלפי בפעם השנייה. אלא שגם הפעם היו התוצאות כמעט זהות לפעם הראשונה, מלבד הבת שהצליחה לעבור. בשל כך איני יודע מה עוד ניתן לעשות, ועם כל הצער שלי על התוצאה מבחינת הבן והזוג - צריך לקבל ולכבד אותה".
מדוע, לדעתך, לא עברו הבנים את הקלפי גם בפעם השנייה?
דוד חורסט: "אני לא יכול להיכנס לקרביים של החברים. רציתי מאוד שכולם יתקבלו. צריך להבין שהם קיבלו רוב, אבל לא את שני השלישים הדרושים לפי התקנון. אני מבין ללב המשפחות, אבל איני יכול לעשות עוד דבר בעניין".
תמי עינבר,
רכזת הקליטה במטה לצמיחה דמוגרפית של התנועה הקיבוצית, אומרת כי למרות שאי-קבלתם לחברות של בני משק אינה דבר שכיח, זה קרה במספר קיבוצים. "כבר נתקלתי במקרה של בן קיבוץ שהיה קרוב משפחתו של מזכיר-לשעבר שלא היה אהוד על חברים רבים, ולכן לא עבר בקלפי. אני מכירה גם סיפור על בן קיבוץ אחר, שעבר רק בפעם השנייה. בכל מקרה, זה לא מצביע, לדעתי, על מגמה כלל-קיבוצית לגבי קבלה או אי-קבלה של בנים לחברות".
