|
|  | רביע צילום: יובל טבול
|
| | |
|
|
| | |
| | |
 | | |
| | |
סל בריאות
ביום שישי גיליתי בגן שלט קטן שמבקש מההורים להביא ביום ראשון טנא ביכורים. ולא סתם, אלא עושים תחרות בין הסלים. מיד נכנסתי ללחץ. מאיפה אביא עכשיו ביכורים? מה, אכין אותו בשבת? הרי אנחנו שומרים שבת! או לפחות הבית שומר שבת ומבחינת הילדים לא עושים כלום חוץ מלשחק, לאכול ולישון. מכיוון שמדובר בתחרות, מיד נכנס היצר האמהי־תחרותי לפעולה. ולמי שאינו מכיר את היצר הזה, זו הגירסה המשודרגת לתחרותיות רגילה, אותה מפתחים ההורים במקביל להתפתחות החברתית של הילד. בניגוד לתחרותיות סטנדרטית, לזו יש לגיטימציה, שהרי יש כאן מניע נאצל: הילדים, כמובן.
בדרך לקניית החלות עצרתי בחנות הכל בדולר וחיפשתי משהו להכין איתו איזה טנא. זכרתי שיש לי בבית סל כלשהו, שאריות מאיזו מתנת פסח מלפני עשור. עכשיו רק צריך משהו לקשט איתו את הסל. מצאתי כמה פרחים מפלסטיק וחבילה קטנה של פטריות מתוקות מעץ עם מדבקה מאחור. יש! איכשהו, כשיצאתי מהחנות הרגשתי שזה לא מספיק. כיתתי רגלי לעבר חנות היצירה הקרובה. שם מצאתי עוד שתי אמהות אבודות כמוני שהגדילו לעשות והדפיסו מהאינטרנט דפי הוראות להכנת טנא יחד עם הילדים. לשמחתי הילדים שלי עוד קטנים מספיק כדי שלא אצטרך לקרצף מהם באמבטיה את הדבק, הנצנצים והקש שהם (לא) ישתמשו בהם לקישוט הסל. המלאכה כולה שלי.
אחרי הוצאה לא מבוטלת של כמה עשרות שקלים וניסיונות להבין מה לעזאזל אעשה עם כל השמונצעס שקניתי, יצאתי מרוצה. או לפחות ככה חשבתי. שוב זה לא נראה לי מספיק, לכן עברתי בעוד שתי חנויות צעצועים ובחנות כלבו אחת כדי לחפש עוד משהו מעניין לטנא. בסוף מסע הדיג העליתי בחכתי כמה אשכולות ענבים מפלסטיק, צרורות פרחים, חיתוכי פרחים מסול (מי שלא מכיר את החומר הזה - חכו שיהיו לכם ילדים בגיל גן, או חברה גננת), ערימות קש שלא היו מביישות סוס רעב, סרטים צבעוניים וכמה סוגים שונים של דבק, לכל מקרה.
יום שישי הוא יום קצר כידוע. כשאומרים את זה לא מתכוונים לכך שהחנויות נסגרות בשתיים או ששבת נכנסת מוקדם (חה! שבע זה מוקדם?!), אלא שהילדים חוזרים מהגן ב־12 ועד אז צריך להספיק לעשות כביסה, לבשל, לעשות השלמות קניות וגולת הכותרת - להכין טנא. הבעל התבקש לדאוג לכביסה ולבישולים, ואילו אני התמקדתי בטנא. שהרי אי אפשר לאכזב את הילדים (שאין להם מושג, אגב, מה זה טנא) שלא יזכו בתחרות! קישטתי, הדבקתי, שזרתי, ליפפתי, פרמתי, ליפפתי שוב ובסוף - יצא סל די עקום עם הרבה קישוטים. עכשיו הגיע הזמן לסדר את הפירות. מה שמים? את שבעת המינים. ענבים מפלסטיק כבר יש, אבל בעוונותינו לא קנינו פירות ולא ממש קצרתי את החיטה והשעורה מהאדנית.
וכך הלכו ילדי לגן עם טנא מקושט להפליא שבו ענבים בלתי אכילים, שתי קרמבולות (סתם כי זה פרי יפה) ותות. הכי חשוב שהיתה שם דבורה (מסול, כמובן) תלויה על חוט ברזל.
בשנה הבאה אביא סל מוצרים מתנובה. אם הילדים ישאלו - פשוט אגיד שזה חג הגבינות. שילמדו אותם בגן מה זה שבועות, אני כבר הלכתי לאיבוד מרוב קישוטים.
| מאת: נעמי רביע | | | 08:00 | | | הגיבו 6 תגובות |
|
|
