בנייה פיראטית, ואת זה יודע כל ירושלמי, היא אחת הרעות החולות של העיר. עשרות אלפי בתים לא חוקיים ומספר דומה של חריגות בנייה נמצאים על שולחן העירייה, אבל כנראה שכשלא מדובר במבנה בעל חשיבות פוליטית, הטיפול יכול להיות איטי עד כדי מקומם.
בינואר האחרון פנו אלינו דיירי בניין חדש באחת השכונות החרדיות בעיר. "קיבלנו באחרונה טופס אכלוס לבניין", סיפרו, "וכמה ימים לאחר מכן
גידר אחד הדיירים מספר חניות, פרץ דלת מדירתו, וכעת יש לו חצר פרטית בשטח המשותף".
השכנים פנו לדייר, וזה אמר להם, לטענתם, כי הכל נעשה באישור העירייה, "אם כי נראה לנו שזו לא האמת", סיפרו.
אנחנו כמובן פנינו לעירייה כשהברזל היה עדיין חם, שהרי כמה ימים לאחר ביצוע עבירת הבנייה היתה לה אפשרות להרוס
את חריגת הבנייה בלי הליך משפטי מסורבל. לבקשת השכנים, בחרנו גם שלא לפרסם את המקרה ולהמתין לראות כיצד תפעל העירייה.
בעקבות פניית המדור: נמסר לנו אז מהעירייה כי "ניתנה למשפחה הודעה בכתב ולפיה עליה להסיר את הגדר והשער בחניה בתוך שלושה ימים. כמו כן נמסרה הודעה לפיקוח על הבנייה על פתיחת דלת בחזית". השבוע, כשלושה חודשים לאחר פנייתנו הראשונה, סיפרו לנו השכנים כי הטרקטור של העירייה עדיין לא הרס את המבנה וכי השכן ממשיך ליהנות מחצר פרטית מרווחת.
השבוע פנינו שוב לעירייה, וזו תגובתה: "המקרה מוכר למפקחי המחלקה לפיקוח על הבנייה. נפתח תיק על העבירות וניתנה לבעלי הדירה התראה להחזרת המצב לקדמותו. מפקחי המחלקה יעקבו אחר הנעשה ובמידה שהנושא לא יטופל, יועבר התיק להמשך טיפול משפטי".
השורה התחתונה: עכשיו אתם מבינים מדוע כדאי להיות עבריין בנייה בירושלים? ההליך השיפוטי, במקרה הטוב (או הרע עבור השכנים), יארך כשנה.
