כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
צעירים חסרי מנוח

אורית פורת (מימןי). עם ניר גירון צילום: ליאת הלפרין
אורית פורת (מימןי). עם ניר גירון צילום: ליאת הלפרין
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

האקטיביסטים מהקיבוץ

אורי פורת (מזרע) וניר גירון (חניך עין שמר), יחד עם קבוצה של צעירים אידיאליסטים, יוזמים את פסטיבל "אקטיביזם 2010", כדי לעורר את התודעה החברתית ולהתחיל את המהפכה מלמטה. קום התנערה?

עינת נתיב 
פורסם: 26.04.10, 08:02

זה נשמע כמו התחלה של בדיחה סוג ד', או סיפור ממש טוב. קבוצה של צעירים אידיאליסטים, חדורי ערכים ומוטיבציה, גילאים שונים, ממקומות שונים בארץ, רובם בוגרי תנועות נוער ומכינות קדם-צבאיות - קמים, מתאחדים ומחליטים לעשות מעשה ולחולל שינוי. אחד מהם הוא אורי פורת (24) מקיבוץ מזרע, דוברו של "פסטיבל אקטיביזם", הצפוי להתרחש במאי בהרי ירושלים.

 

אורי, קום התנערה עם חלכה?

אורי פורת: "בהחלט קום והתנערה. אני רואה את האדישות והניכור, את כל הדברים שכבר התרגלנו לקבל כביקורת והפסקנו להתרגש מהם. אני רואה את בני גילי, שגדלו אתי באותן מסגרות, והיום כל אחד תחת גפנו ותחת תאנתו, כאילו החיים מסביבנו יפים ומקסימים ותו לא. אני רואה איך אנשים אדישים להחלטות ממשלה שמסכנות את החיים של כולנו, איך מאבקים ציבוריים מתמסמסים ברמת הפייסבוק, ואיך דור שלם הולך לים במקום ללכת לקלפי. וזה מוציא אותי מדעתי. אני רוצה לתפוס אותם אחד-אחד, ולצעוק להם באוזן שיתעוררו".

 

ואיך אתה מתכוון לעורר אותם?

"אנחנו חיים בתרבות שמעודדת פסיביות. משדרים לנו בכל מקום שאנחנו צריכים להתמקד בעצמנו, לעשות את מה שאנחנו מאמינים בו ולחשוב רק על עצמנו. ביחד עם המסרים האלה גם אומרים לנו במה אנחנו מאמינים ועל מה אנחנו צריכים לחשוב. יש מערכת עצומה ומשומנת, שמושקעים בה המון כסף ואנרגיות, ושכל מטרתה היא לגרום לנו להיות צרכנים טובים. גם בתנועה הקיבוצית, שהוקמה על-ידי צעירים חדורי אידיאולוגיה, שעזבו הכל ובאו להגשים את הערכים שלהם בחיי מעשה, רואים היום התעסקות רבה יותר בחומרי, ופחות באידיאלים. אני רוצה שאנשים יראו את עצמם מהצד, ויבינו איך המערכת הזו מתחמנת אותנו להישאר אדישים. אני מאמין שהכוח נמצא אצל כל אחד מאתנו, ושברגע שאדם נהיה מודע למציאות ומתעורר אליה, הוא יכול להוביל את החיים שלו, ולא להיות מובל על ידם".

 

פסטיבל אקטיביזם אמור להיות אחד השעונים המעוררים האלה. הרעיון לעשות פסטיבל התגבש בשיחות בקרב קבוצת אנשים שמעורבים בפעילות האקטיביסטית בארץ. "המשותף לנו היה שרובנו לא באנו מתוך ארגון כלשהו, אלא ממקום אישי ועצמאי של חיים מעורבים ופעילים", מספר אורי. "חיפשנו, כל אחד בדרכו, את מקומות המפגש עם אנשים שרואים את הדברים בצורה דומה לנו. חשנו את הצורך בנקודות חיבור והשקה, וגם לפעמים צורך באלטרנטיבה תרבותית. נדירים היום המקומות בהם אפשר לבלות וליהנות, מבלי להיות כפופים לכללים של תרבות הצריכה".

 

מה זה בכלל "פסטיבל אקטיביזם"? מה הולך להיות שם?

"בפסטיבל יהיו הופעות, מיצגי אמנות, סדנאות, סרטים, הרצאות, דיונים - בנושאי סביבה, חברה וזכויות אדם. ובעיקר, יהיה שם מפגש אנושי בין בני אדם שאכפת להם מהעולם שבו הם חיים. הרעיון הוא להפגיש את האנשים, לספק מרחב שבו לומדים ומתעצמים, וגם שאפשר יהיה קצת לנוח מהשגרה השוחקת של העשייה היומיומית. מעבר לזה, הפסטיבל יהיה התחלה של תהליך ארוך, שיבסס רשת חברתית של אקטיביסטים ושל אנשים מעורבים".


גירון (מימין) ופורת. אקטיביזם מתחיל מאחריות אישית (צילום: ליאת הלפרין)

 

נראה שהפסטיבל פונה לפלח מצומצם של מי שהנו אקטיביסט ממילא.

"ברור שהשנה יגיעו לפסטיבל בעיקר אנשים שכבר מעורבים בעשייה. צריך לזכור שזהו אירוע ראשון, במהלכו אנו מתכוונים לבסס את מעגל הפעילים, ופונים מראש יותר פנימה אל הקהילה האקטיביסטית. בנוסף, אני חושב שיש הרבה מאוד אנשים בציבור, שאכפת להם, אבל אינם יודעים איפה יוכלו להשתלב".

 

אם להשפיע, למה לא דרך הצינורות המקובלים, שלטון ופוליטיקה? למה לפעול מהשוליים?

"אני לא חושב שזו פעולה מהשוליים, אלא דווקא התחלה מהבסיס. פיתוח תודעה חברתית, החזרת האמונה של האנשים בעצמם. אקטיביזם ומעורבות מתחילים מאחריות אישית. זו האחריות האישית של כל אחד מאתנו, לדרוש מהשלטון להתנהל בהתאם לאינטרסים שלנו. זו גם האחריות שלנו לבחור בסגנון חיים שממזער פגיעה בסביבה".

 

הפקת פסטיבל מצריכה השקעה כספית גדולה. לא מוטב היה להשקיע את הכסף בפעילות למען המטרות עצמן?

"בפסטיבל לא מושקע הרבה כסף. הציוד, הסדנאות, הסרטים, ההופעות, וכמובן כוח האדם שבהפקה - ניתנים כולם באהבה ובחינם על-ידי אנשים שאכפת להם. בנוסף, האפקט שיעורר פסטיבל אקטיביזם יחזק את הקהילה ואת העשייה, יוסיף פעילים ואנרגיות. בסופו של דבר, להערכתי, ההשקעה בפסטיבל תניב אפקט גדול בהרבה מזה שהיה מתקבל לו היה הכסף מנותב למטרות במישרין. אנו עובדים כרגע על בסיס התנדבותי בלבד, ומנסים לגייס מה שאפשר. בהחלט נשמח לקבל תרומות כספיות".

 

למה תרומות? עלות כרטיס הכניסה לפסטיבל לא תכסה את ההוצאות?

"הכניסה לפסטיבל היא בחינם, וכמוה גם כל הפעילויות המוצעות בו. אנחנו לא רוצים להתנות את ההשתתפות ביכולת כלכלית. כל אדם ישתתף בפסטיבל יוזמן לתת לפי יכולתו וראות עיניו, את התמורה הנראית לו הוגנת. כדי ליצור את הבסיס לפסטיבל, אנחנו מנסים לאסוף לפחות חלק מהכסף הזה מראש".

 

השינוי יבוא מלמטה

ניר גירון (עין-עירון), היזם העיקרי של הפסטיבל, התחנך רוב שנותיו בחממה האקולוגית של אביטל גבע בקיבוץ עין-שמר, ואת הדחף לפעול למען מה שנתפש בעיניו כנכון וצודק, הוא משייך לחינוך הקיבוצי של פעם. "לדעתי, מה שמעודד אנשים לאקטיביזם, הוא שהם מקבלים שדר כי האחריות מוטלת עליהם, והכוח בידיים שלהם", הוא אומר. "אני רואה את זה בבתי הספר הדמוקרטיים, במכינות הקדם-צבאיות, וכמובן בחינוך הקיבוצי - במסגרת ובתקופה בה אני התחנכתי. לדעתי, בני קיבוצים נוטים פחות מבני עיר לפעילות כזו.

ישנן תחושות ויתור וייאוש מוחלטות אצל הצעירים בקיבוצים. קיימת נטייה להתכנס יותר ויותר בתוך עצמם, כי מאסו מהאידיאות שגדלו עליהם, ושהתנפצו לרסיסים מול העיניים. מי שכן מבקש לפעול בצורה ערכית, עושה זאת כמעט תמיד במסגרות המוכרות שהוקנו לו על-ידי הקיבוץ מגיל קטן, ושלהן ניתנת הלגיטימציה הקבועה, השמרנית".

 

אתם באמת מאמינים שאנשים ישנו את דרכיהם?

ניר גירון: "כן. אני מאמין באנשים, אבל אני יותר מאמין ביצירתיות האנושית. התרבות מסביב מחנכת אותנו שאנחנו לא יכולים לשנות ולהשפיע. אם זה בבירוקרטיה המסרסת, אם זה בריחוק שיוצרים בין האדם הפשוט לפוליטיקאים ולסלבים תרבותיים. הפער בין בעלי הכוח לאנשים הפשוטים גדל מבחינה תפישתית, ולא רק מבחינה כלכלית. מלמדים אותנו ששינוי יכול להיעשות על-ידי אנשים בעלי כוח, אבל שוכחים לספר לנו שלכל אחד מאתנו יש כוח לשנות. כמובן שבעלי הכוח לא מעוניינים לשנות זאת, כיוון שזה עלול לערער את עמדת הכוח שלהם. אנחנו יכולים לשבור את המעגל הזה רק משינוי שיבוא מלמטה, מהאנשים עצמם. אבל זה דורש מכולם להבין שלפני כל כותרת אחרת שהם נותנים לעצמם - הם קודם-כל בני אדם. אני לא יודע אם אנשים ישנו את דרכיהם. לא חושב על זה. אני פועל לא בגלל מה שאני מצפה מאנשים אחרים, אלא מתוך הכרה, שזה מה שנכון לי לעשות וזה המקום שבו אני מרגיש שלם אתו".

 

יש המון רגעי משבר כשעוסקים בפעילות אידיאליסטית התנדבותית. מה נותן לכם השראה ותקווה?

ניר: "המפתח הוא אנשים שלוקחים את הכוח לידיים שלהם, ופועלים למען עצמם ולמען אנשים אחרים. כל היוזמות האלה הן רשתות חברתיות או תוצאות מפיתוחים שלהן. יחד עם זאת, כשאני פועל למען מטרה גדולה ושאפתנית, אני חייב להתרכז בה, ובאמת הפנימית שלי. זה מה שדוחף אותי קדימה, יותר מכל דגם חיצוני אחר".

אורי: "אכן, הסביבה לעיתים קשה וצינית. הרבה אנשים לא מבינים למה לי להשקיע מעצמי כל כך הרבה במטרה אלטרואיסטית. אבל כמו שאני רואה את הדברים, אני אהיה הראשון שירוויח מזה שהעולם יתנהל קצת יותר כמו שאני רוצה, ואם בעזרת פסטיבל אקטיביזם העולם יהיה מקום יפה יותר לחיות בו - אז אני את שלי עשיתי. אני חושב שהקיבוצים, בהיותם חברה שמבוססת על שיתוף וערבות הדדית, הם דגם שמעורר השראה. האנשים הטובים שאני פוגש, ושנמצאים לידי, הם אלה שנותנים לי את הכוח".

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה   


 

 
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות    לקריאת כל התגובות ברצף
נא להמתין לטעינת התגובות

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות