כל עם ישראל בחופש. נוסעים ומטיילים והמיון רגוע. המשמרת הייתה צפויה להיות משעממת למדי. מטופלים הגיעו בקושי (טוב למי יש זמן להיות חולה כשיש חופש?). הזמן נמרח וזז בעצלתיים.
במקום להתחיל בשלוש, כמו בכל משמרת ערב, קיבלתי אישור להגיע בארבע. אני לא ממהרת לשום מקום. אני יודעת שמיון ילדים שקט ומכסים עליי עד שאגיע. אני חוצה לאיטי את הרחבה שלפני הכניסה למיון ורואה שרק אמבולנס אחד עומד בחוץ, אבל משהו מוזר לי בעין.
עוד מבט, ואז אני קולטת שיש אנשים רבים בחוץ, יותר מדי אנשים בשביל אמבולנס אחד. מבט נוסף ואני מבחינה במונית שחונה במקום של האמבולנסים ואף איש ביטחון לא מזיז אותה משם, רופאת הילדים ליד המונית ואחות מיון, שזיהיתי לפי המדים, עם הגב אליי רוכנת לתוך המונית. הבנתי שאולי בכל זאת קורה משהו מעניין, האדרנלין התחיל לפעפע. התחלתי לצעוד לכיוון, לראות אולי צריך שם עזרה.
הרגעתי את עצמי. לרוב, במקרים כאלה, מדובר באדם שלא מרגיש טוב, אולי התעלף. כשהתקרבתי הבנתי את הסיבה למהומה הלא רגילה, יולדת שנמצאת בעיצומה של הלידה בתוך המונית.
תוך כדי מספרים לי שהיולדת הזמינה מונית כשכבר החלה הלידה אבל לתינוקת לא ממש הייתה סבלנות והיא יצאה על אחד הצירים הראשיים בדרך לבית החולים, בעזרתה האדיבה של החברה שהתלוותה ליולדת.
כאחיות מיון, יוצא לנו מדי פעם להיתקל בלידות, אך בדרך כלל, יש מיילדת מחדר לידה שמזעיקים אותה והיא עושה מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב. במקרה הנוכחי, הכל קרה כל כך מהר, התינוקת הייתה בחוץ, עדיין מחוברת לאמה בחבל הטבור וטרם נוצר הקשר עם חדר לידה.
למזלה של האם והתינוקת החדשה, באותה משמרת עבדה מילה. מילה היא אחות במיון שלנו כבר כמה שנים ותוך כדי העבודה במיון היא לומדת ולומדת... בין היתר, עשתה קורס מיילדות והיא עובדת, במקביל למיון, בבית חולים אחר, כמיילדת. מטבע הדברים, אם יש לידה, מי אם לא מילה תהיה נוכחת?
ואכן, מילה הייתה האחות שעמדה עם הגב אליי. היא כבר הספיקה לנתק בצורה סטרילית את חבל הטבור ולעטוף את התינוקת טוב, הכל בקור רוח ובלי לחץ. האב הטרי רעד כולו ולא הפסיק להתייפח ולהתרגש. לרופאת הילדים שלנו לא נותר הרבה לעשות כי המיילדת שלנו ניצחה על הכל ביד רמה.
עטפנו את התינוקת שתתחמם, שמנו אותה באינקובטור של מיון ילדים והלכנו לחדר לידה. כשהגענו נדהמו שם האחיות, הן רגילות לראות בדרך כלל נשים שכרסן בין שיניהן נכנסות בדלת ולא תינוקת קטנטנה שהרגע נולדה.
אחת לכמה זמן יש לנו מקרה יוצא דופן ומרגש שקוטע את השגרה. מקרה כזה מעלה לי שוב את ההרהור הישן אולי כן ללכת לקורס מיילדות. נראה, יום אחד...
למילה, המיילדת שלנו, לא הספקתי להגיד כל הכבוד. למרות שאת עושה את זה כמעט בכל יום, לידה בתנאי שדה או מגרש חניה היא לא עניין של מה בכך.
ולהורים, הרבה מזל טוב ונחת מבתכם הקטנה. ובפעם הבאה, אפשר גם בלי דרמה...
הכותבת היא אחות חדר מיון בארבע השנים האחרונות. בת 30, נשואה ואם לשניים. לאחרונה משמשת כממלאת מקום אחראית מיון ילדים בהדסה עין כרם. טורים נוספים שלה ניתן למצוא בקטגוריה "חדר מיון"
