ערן נכנס בעקבותיי אל המעלית. הבחנתי במבטיו בזווית עיני וכשנותרנו לבדנו במעלית, שאלתי אם אוכל לעזור. הוא שיחרר אנחת רווחה וחייך. בחדרי הוא סיפר "זאת אשתי, ענת. אני משוגע עליה, אבל היא פשוט לא מצליחה ליהנות מהסקס שלנו. אני עושה כל מה שאני יכול והיא מסכימה לנסות, אבל פשוט לא נהנית".
לא נהנית, כלומר, איננה משיגה אורגזמה?
"בדיוק. היא באמת משתדלת, אבל זה אף פעם לא מצליח. שנינו מאוד מתוסכלים. היא כבר ציינה מספר פעמים שמגיעה לי בת זוג שנהנית ממין ואולי כדאי שניפרד. אני מאוד אוהב אותה ולא מוכן לוותר".
האם היא חוותה אורגזמה אי פעם? ידוע לך?
"אנחנו מאוד פתוחים ומדברים על הכל, כך שלפי מה שידוע לי, מעולם לא".
תשובתו של ערן הביאה אותי להנחה הבסיסית כי ענת סובלת מ "ANORGASMIA" או "female orgasmic dysfunction". ליקוי מן הסוג הזה מעוגן באי השגת אורגזמה במהלך משגל זוגי ו/או אוננות.
האם נראה לך שענת תסכים להצטרף אלינו לפגישה בקליניקה?
"אני חושב שכן, למרות שהיא קצת נבוכה מכל הסיטואציה הזו".
שבועיים מאוחר יותר נפגשתי עם בני הזוג בחדרי. ענת סיפרה בפרוטרוט על היעדר היכולת להשיג אורגזמה באופן גורף. היא סיפרה על ילדותה בבית שמרני
בו אוננות לא הוזכרה ועל ההתפתחות המינית המאוחרת שלה.
סיבות מרכזיות ל"אנאורגזמיה" הן אשמה או בושה וענת סבלה משתיהן. ע"פ ההגדרה המקצועית סבלה ענת מ"אנאורגזמיה ראשונית" כלומר, כזו שהיתה שם מאז ומעולם. ענת חשה בעוררות ועניין במין ולעיתים אף היתה היוזמת המרכזית, רק שבהגיעה אל השיא, היתה מתמלאת באכזבה על היעדרו. לאור העוררות, זרימת הדם אל אזור הנרתיק והציפייה שהתעוררה בכל פעם מחדש, עלו בענת תחושות קשות של רוגז, חוסר מנוחה, כאב ונפיחות באגן,אכזבה וצמצום הביטחון העצמי.
הסברתי לענת כי הקושי שלה איננו נדיר והוא מקיף 10-15 אחוז מאוכלוסיית הנשים הבוגרות. שוחחנו על ההליך הטיפולי יחד עם ערן. הסברתי לזוג כי מדובר בתהליך של בניית ורכישת אמון של ענת בעצמה, בהסרת רגשות אשם על הנאה ממין ובשחרור עכבות.
בשלב הראשון, ביקשתי מענת לתרגל תרגילי נשימה. היא נתבקשה לשאוף, לנשוף ובתום הנשיפה להחזיק את האוויר הנותר ב"קרקעית" הבטן. לאחר מספר פעמים שתרגלנו את הנשיפה היא החלה להירגע ולהתמסר לקולי בלבד כשעיניה עצומות. תרגלנו "דמיון מודרך" אל מקום בו היתה רוצה להשתחרר מעכבותיה. ערן נכח בשעת התרגול ואחז בידה. ביקשתי מן הזוג להמשיך ולתרגל בבית את תהליך הרגיעה.
בשלב השני, הסברתי לענת וערן על הצורך ב"מתח שרירי" לשם השגת אורגזמה. במילים אחרות, ללא כיווץ נאות של שרירי הנרתיק בשעת משגל/אוננות, השגת אורגזמה עשויה להיות חמקמקה וקשה.
בשלב השלישי, ביקשתי מן הזוג לעשות שימוש במעסה קליטוראלי באופן סדיר. הנחיותיי היו השגת "זקפה" של אזור הדגדגן, כלומר הזרמת דם אינטנסיבית לאזור ושמירה על סטאטוס זה עד לרגעי השיא. מעגל העוררות הנשי סבוך לפיצוח ועל כן, כל סטייה קטנה מן ה"משוואה המנצחת" עלול להסתיים באובדן הCLIMAX.
בשלב הרביעי, ביקשתי מענת לתאר לערן את מאווייה באופן פתוח. בהמשך נתבקשה להניח את ידיו של ערן על גופה בנקודות המעוררות עבורה ולהכתיב את קצב ואופי התנועה.
ארבעה חודשים תמימים פגשתי בענת וערן בתדירות שבועית. קורת רוח רבה מילאה אותי חודשיים מאוחר יותר כשנתבשרתי בגלויה מתאילנד על חופשה קסומה ומלאת שיאים נשיים.
Limor.blockman@gmail.com
