כתבות|בעלי מקצוע
  פורטל מקומי מקבוצת ידיעות אחרונות- חדשות, פנאי ובידור - mynet
 
 
ליאה לוין

ליאה לוין צילום: יובל טבול
ליאה לוין צילום: יובל טבול
 
לדוגמא:הובלות, איטום
לדוגמא:תל אביב, חיפה
 
 
 
 
 

מלכוד המקרוני

ביום שישי מצאתי את עצמי נרגנת כמו אשה שנכנסה לפתע לגיל הבלות. בדירה היפה של נ' ישבנו שלוש סטודנטיות ירושלמיות מילדות, לרוב אופטימיות גם כשאין סיבה, שלא נוטות לשרבב לערבי השישי שלהן פוליטיקה, עניינים מוניציפליים או כל נושא שיחה אחר שאינו קשור לבנים או לרכילות נמוכה. התכנסנו לערב חגיגי של 'אמריקן איידול' ואלכוהול זול, ומצאנו את עצמנו יושבות שחוחות על הספה, מפריחות אל חלל החדר משפטים כמו "פעם זה לא היה ככה", ו"אני לא מאמינה שזה מה שנהיה מירושלים", ולבסוף, בייאוש, "אנחנו נשמעות כמו שההורים שלי נשמעו פעם, כשעוד היה להם כוח לדבר על זה".

 

נ' גרה מעל 'מקרוני'. המסעדה הזאת ברחוב קינג ג'ורג' שפעם הגישו בה רק ספגטי ואז החליפו בעלים שהוסיפו לתפריט גם סטייקים, וגילו שהסטייקים

מגיעים עם תוספת דביקה של דוסים פונדמנטליסטים. לאחר שהמסעדה הזדכתה על תעודת הכשרות היא זכתה לפרסום מפוקפק בתור המסעדה שהחרדים פוקדים בכל יום שישי, ולא כדי לטעום בסתר ספגטי עם פירות ים. בערבי השישי הראשונים הגיעו לשם גם צעירים חילונים לתת קונטרה. אחר כך האזכורים בעיתונות פסקו, והחילונים החליפו את משמרת המחאה של מקרוני בזו של שייח' ג'ראח. המפגינים החרדים כמובן נשארו.

 

הם ממשיכים לבוא בכל יום שישי ולצעוק לנ' מתחת לחלון. השבוע כשהם באו, יצאנו למרפסת וניסינו לענות. להפתעתנו, במרפסת ליד צצו ערסים קטנים חמושים בטלפונים סלולריים (אחרי כניסת השבת, יש להזכיר!) והבהירו חד־משמעית שהם בצד של הדוסים הצועקים.

 

כמו שההורים שלנו אמרו פעם, לפני שגם הם התייאשו מעיר הקודש והתחילו לפנטז על המעבר לעיר הגדולה (נו טוב, מבשרת), "זה מה שנהיה מירושלים". גם כשזה לא בכותרות, נראה לי שהעיר הזאת, הקסומה והכבדה, ממשיכה להקיא מתוכה את התושבים הפלורליסטים, אלו שלא אומרים לאף אדם שומר מצוות איך לחגוג את השבת שלו, ובתמורה מצפים להיעזב לנפשם ולפרש כהבנתם את המושג 'שבת מנוחה', גם אם בשבילם מנוחה היא לצאת בערב שישי למסעדה עם המשפחה ולנוח מהבישולים והניקיונות שארוחה גדולה בבית טומנת בחובה.

 

הסיבה להתחרדות העיר, לדעתי, היא לא רק החרדים עצמם, היא גם ירושלמים שמגדירים את עצמם דתיים־לאומיים או מסורתיים. האנשים הללו הם הלחם והבשר של ירושלים, כוח כלכלי שמשתתף בנטל סבסוד החרדים שמסרבים לעבוד. לרוב, מדובר בפלורליסטים שדוגלים בסיסמה הנדושה אך כה רלוונטית של 'חיה ותן לחיות'.

 

הבעיה היא שכשזה מגיע לשבת, נהיה להם לא נעים. אין ספק שמסעדה שפתוחה בשבת עוברת על כמה וכמה איסורים, אך בשתיקה שלהם הם תורמים להפיכת עיר הבירה של ישראל ל'עיר הלכה'. זה הזמן שלהם להחליט אם הם קמים להיאבק על ירושלים חופשית באמת, או נשארים לשבת בבית, מתוך ידיעה שבסוף הם אלו שיצטרכו, לגמרי לבד, לשלם ארנונה על כל החרדים שיישארו פה איתם.

 

אצלי סוף התואר כבר נראה באופק, והחברים מתחילים לחשוב על היום שאחרי. כשהם מדברים על לעבור לתל אביב נדלק להם אור בעיניים. ירושלים קשה להם מדי. רובם אומרים שהעבירו פה שלוש שנים נחמדות, אבל אין להם כוונה להישאר. לכתוב את זה כבר מרגיש כמו תקליט שבור, אבל שום דבר אינו משתנה: אין פה הרבה עבודה, הארנונה בשמיים, ומחירי הדירות תיכף ישיגו את אלה של תל אביב. אז אדוני ראש העיר, לתשומת לבך: בעוד אתה שקוע במסע הצלב לייהוד מזרח העיר, ירושלים המערבית ממשיכה להתרוקן מחילוניה.

 


מאת: ליאה לוין | 07:53 | הגיבו 30 תגובות
שלחו קטע לחבר  |  קראו תגובות |  הוסיפו תגובה | 

פורמט להדפסההדפס כתבה  

קריות וצפון
חיפה
שרון
ירושלים
מרכז
שפלה
דרום
נגב וערבה
קיבוץ
נדל"ן
מפות
המקצוענים - הובלות
איזורים
דיוור אלקטרוני
כל הזכויות שמורות © ל-  -nc
 Application delivery by radware YIT - פיתוח אינטרנט ואפליקציות