מי שומר על ילדי הגן?

הפצע מבחינתי פתוח, והכאב עדיין חזק ולא דהה עם השנים. אין יום שבו לא חולפת מחשבה בראשי על אימי.

גם דברים שהייתה נוהגת לומר עדיין מהדהדים בראשי לא פעם. אני מדברת עליה המון. היא נוכחת-נעדרת בחיי כבר המון שנים. אני מתגעגעת בעיקר לחוכמת החיים ולשנינות, לראיית העולם בהומור, לחיוך שתמיד הייתה בו גם טיפת עצב. ובכלל אני מתגעגעת.

ושלא תבינו לא נכון, אני שמחה שלא התאוששתי ממות אימי. למרות הכאב שיש בכך, המוות הזה נטע בי הערכה לחיים, לבריאות , לדברים פשוטים, הערכה כזו שלצערי רק מי שנפגע במקומות האלה מבין ומעריך. החלטתי כבר מזמן, עוד כשישבתי שבעה על אמא שלי והכאב היה כל כך פיזי, שאקח אותו כמנוף ואעשה איתו משהו עבור אנשים אחרים. החלטתי שאעשה משהו על מנת שאנשים אחרים לא ירגישו את הכאב שאני חשה.

אחד הדברים שיותר מעסיקים אותי בשנים האחרונות הוא נושא איכות הסביבה. שמירה על סביבה בריאה, סביבה ירוקה, סביבה איכותית התומכת בחיים איכותיים. זו הדרך להביא בריאות לציבור גדול, ולדורות הבאים. זו הדרך להקטין את חשיפתנו לחומרים מסרטנים באוויר, לקרינה, לזיהום מים. זו הדרך להקטין תפוצת מוות ומחלות היום ובעתיד.

מתוך המקום הפרטי שלי של הכאב והאובדן התחברתי למקום הזה של להביא בריאות דרך סביבה ירוקה. אני פועלת על מנת לקדם יוזמות ירוקות בסביבתי, על מנת להפוך את הסביבה לנקייה יותר, שלווה יותר, בריאה יותר.

ראיתי תגובה מטעם דובר המועצה שענה לטענות התושבים באתר www.kfaryona.com, ופשוט חשתי כעס עצום. הצעות ענייניות לשם שמירה על בריאות הציבור, כלומר שימוש במסור שאינו מחולל ענני אבק, והצעות לשמירה על בריאות הילדים לפחות כמו למשל עבודה בזמן חופשת הפסח, חופשת הקיץ, ולא בשעות הלימוד בגן, לא נשללו, אבל גם לא יושמו בפועל. אמא שלי הייתה אומרת שהנה עוד מקרה שבו מחכים שהזמן יעבור, העבודות יסתיימו, ואז יישקלו בכובד ראש כל ההצעות.

ובינתיים מה??? בינתיים כל מי שנאלץ לנשום את האוויר בסביבה, נושם אותו עם חלקיקי סיליקט. למי שטרם הבין, מדובר ברעל. פשוטו כמשמעו. מי שומר על ילדי הגן? כנראה ששוב, אף אחד מהמועצה המקומית כפר יונה.

הייתי רוצה לכתוב על דברים טובים וחיוביים, וקורים גם דברים כאלה, אלא שהדברים השליליים לא נותנים מנוח. האם נוכל ביחד לגרום להפסקת ההרעלה של ילדי הגן?

אני מצדי אשמח לכתוב פחות על אובדן, מוות ומאבקים.