עמית בכר שוחה כל הדרך ללונדון

"יש עוד כמה שיאים שאני רוצה לשבור": לפני שבועיים, בבריכה המרהיבה באשדות יעקב, זכתה עמית בכר בתואר השחיינית המצטיינת של אליפות ישראל, הישג השיא של פארק המים רעות מאז ומעולם. שנה וחצי קודם לכן, בנובמבר 2008, ואת זה לא יודעים הרבה אנשים, בכר הייתה במקום שונה לגמרי.

"היה לי משבר כלשהו, חשבתי אפילו להפסיק לשחות, ממש לפרוש", נזכרה אלופת הארץ הטרייה ברגע ההוא, כמה שבועות אחרי שהתגייסה לצה"ל. "בדיוק

ומה קרה?

"באתי להורים שלי ואמרתי להם: 'אמא, אבא, אני חושבת להפסיק'. הם היו תומכים בי גם אם הייתי מפסיקה, אבל הם הסבירו לי שאם אמשיך לשחות, אגיע למכללה, שזה הרי היה החלום שלי. פתאום הבנתי ששחייה זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, וכדאי מאוד שאני אמשיך לעשות את זה כי זה יתרום לי יותר".

והנה, 14 חודשים אחרי זה את השחיינית הטובה ביותר באליפות הארץ?

"ממש לא ציפיתי לזה. עמית עברי (שייצגה את ישראל באולימפיאדת בייג'ינג האחרונה, ר.ו) הרי שחתה לידי והיא הכי טובה בארץ. בכלל לא חשבתי על זה. שחיתי, זכיתי במדליות ופתאום אני שומעת שקוראים את השם שלי, מכריזים אותו ברמקול. זה היה מוזר, ממש התרגשתי".

עד כדי כך?

"זה משהו שאף פעם לא קרה לי. תמיד יש את כל שיאניות ישראל ואלה היותר מוכרות. פתאום זה עשה לי איזה סוויץ' בראש. אמרתי בלב: 'וואי, זה באמת מגיע לי. אחרי כל כך הרבה שנים שאני שוחה, הגיע הזמן שגם אני אזכה".

ובכר זכתה גם במדליות, שלוש מזהב ואחת מכסף, כולל זכייה בתואר אלופת החורף של ישראל בשלושה משחים אישיים: 200 מ' פרפר, 400 מ' מעורב אישי ו־800 מ' חתירה.

עמית בכר. שמה את האגו בצד. צילום: אוהד צויגנברג

יש לך בכלל תחרות במשחים הארוכים?

"יש, והרבה. לא מעט בנות השתפרו, יש צעירות שעושות את הקפיצה שלהן והכל לא פשוט כפי שאתה מתאר את זה. ב־400 מ.א, למשל, היו לי ארבע מתחרות קשות, ב־200 פרפר היה קרב רציני וגם ב־400 חתירה היינו ארבע בנות ששחו סביב ה־4:20.00 דק' - המקצה הכי טוב שהיה עד עכשיו בארץ".

כל הבנות הטובות מגיעות בדרך כלל מפנימיית המחוננים בוינגייט, למה את למה לא הלכת לשם?

"הפנימייה לא טובה לכולם, בטח לא אם אתה סופרסטאר. לטעמי, עדיף לגור תמיד בבית, בייחוד בבית כמו שלי, עם הורים תומכים. תאמין או לא, הם עדיין עושים מעל ומעבר בשבילי ובשביל אחותי. אם זה להביא אוכל, מגבות לתחרויות, הסעות, לקנות בגדי ים באלפי שקלים.

"מה עוד, שלטעמי הקבוצה בפארק המים היא הכי חזקה בארץ. אני מעדיפה לשחות בקבוצה 'ביתית' מאשר בפנימייה, שם כל אחד מגיע ממקום אחר ואין לו באמת קשר לאגודה. הם לא ינצחו בשביל הקבוצה שלהם, בטח לא כמונו ברעות".

עמית, אין כמעט אחד לא שיודע, היא הצלע השנייה (או הראשונה, תחליטו אתם) במשפחה בענף, לצד אחותה נעם, הקטנה ממנה בשתי דקות. האבא, גיל, בכלל טייס באל על, האמא דרורה עוסקת בהוראה וגם האח מתן (27) האחות מעיין (24) ממש לא ניסו את מזלם בבריכה.

"למה רק אנחנו בחרנו בתחום הזה? לא יודעת. פשוט הלכנו לחוג שחייה ומשם זה התפתח", ניסתה עמית להסביר. האמא הוסיפה: "זה לא משהו שהיא רצתה מההתחלה. עמית ניסתה כל מיני חוגים, אפילו התעמלות, בסוף את השחייה היא הכי אהבה. כיום אני לא חושבת שהיא תוכל לעשות משהו שהוא מנותק מהספורט".

ואיך השילוב עם נעם, אין משחקי אגו לפעמים?

"ההיפך. אנחנו ממש עוזרות אחת לשנייה, זה הרי לא ממש כיף לקום לבד לאימון בוקר. אם אנחנו שוחות לא טוב, אחת מעודדת את השנייה. בגלל זה תראה הרבה אחים בשחייה הישראלית".

"ממש אין אגו", המשיכה עמית. "אם מישהי עוקפת בתחרות, אז מפרגנים. אנחנו ממש לא צרות עין, בחיים לא היו ריבים על השחייה".

לא קל להיות שחיינית מקצוענית, בטח לא בגיל 19. סדר יום ממוצע של עמית מתחיל כבר בשש בבוקר, עם אימון בבריכה ברעות. בתשע היא כבר צריכה להיות בצבא ובארבע אחה"צ שוב באימון שחייה. הפעילות מסתיימת רק בשעות הערב, וזה מבלי שדיברנו על אוכל, קצת טלוויזיה ואיזה שיחת טלפון לאחת החברות.

את בכלל מוצאת לעצמך זמן לבלות?

"כשרוצים, תמיד יש זמן לזה. האימון נגמר בשבע בעבר ועד שאני הולכת לישון יש איזה שלוש-ארבע שעות חופשיות. נכון, לפעמים באמת אין כוח, אבל בסופי שבוע יש יותר זמן לצאת. מה החברות אומרות? הן מודעות לזה ודווקא מאוד מפרגנות, הן אפילו גאות בי כשרואות כתבה או תמונה שלי בעיתון".

מה עם חבר, גם הוא צריך קצת זמן איכות?

"אין לי כרגע חבר, הייתי רוצה שיהיה, אבל יהיה זמן גם לזה. בטח אם הוא חבר שחיין".

אז המודל שלך זה אלן ברנארד. גם שחיין, גם חתיך, גם אלוף עולם?

"משהו כזה", צוחקת עמית. "אם רוצים - יהיה זמן גם לחבר. ממש כמו שהיה לי, למשל, זמן לעשות שיעורי בית כשהייתי בתיכון".

נחזור לבריכה. מה חושבים במים, בעיקר כשאת באימון וצריכה לשחות עשרות קילומטרים רצוף?

"תבין, זה לא רק להיכנס ולשחות, אלא יש תרגילים שעוצרים מדי פעם את השטף. אתה גם שוחה בקבוצה, אז תמיד מדברים באמצע עם החברים, זה לא שמשעמם לך".

ועדיין, יש לך איזה טיפ?

"אם זה משחים ארוכים, אז מדברים בלב על דברים, אפילו שרים. מה אני עושה? את האמת, אף פעם לא חשבתי לעצמי על זה. יכול להיות שאני שרה לפעמים, אבל ברוב הזמן שוחה על אוטומט, לא חושבת יותר מדי".

באוגוסט ייצאו האחיות בכר לגלות את אמריקה במכללת איסט קרוליינה היוקרתית בארה"ב. רק לפני שבוע הן חזרו מביקור שם, יחד עם האם דרורה, ושוב נותרו בשוק, בעיקר מהתנאים.

"למה בחרתי במכללה? גם כי זו הזדמנות שלא הרבה אנשים זוכים לה", סיפרה עמית. "זה עולה המון כסף ומדובר בחלום שיש לכל שחיין הצעיר ביותר. זו מטרה שכולם מכוונים אליה, ממש כמו לשחק פתאום בריאל מדריד. נסענו לארה"ב, עשינו סיור באוניברסיטה, ותבין - זה עולם אחר. המתקנים מדהימים, יש לך הזדמנות לקבל מלגה, לעשות תואר, לגור בארץ אחרת. זו נראית לי חוויה מדהימה. מי שיש לו הזדמנות - חייב לנצל אותה".

אבל גם הקשיים הם רבים?

"אני בטוחה שיהיה קשה בהתחלה, אבל היו כבר כאלה שעשו את זה. ההתייחסות לספורט בארה"ב זה משהו אחר. אם אתה בא בתור ספורטאי נותנים לך שם את הכבוד. פה אם תבוא למישהו ותגיד בצבא שאתה ספורטאי מצטיין, יגידו לך יש שאתה משתמט או לא רוצה לשרת. שם זה בדיוק ההיפך".

מה זאת אומרת?

"אם רק תגיד שאתה שוחה באוניברסיטה, כולם ילכו עם החולצות שלך, יבואו לעודד אותך בתחרויות. זו דרך חיים שונה מפה. אתה מתקבל לאוניברסיטה בזכות הספורט וגם ככה נראים כל המתקנים. כל בריכה, גם של המכללה הכי קטנה, תהיה מפוארת, עם שעונים אלקטרונים, משופצת, עם יציעים. כאן הסיפור שונה".

שם גם אולי תוכלי לראות פנים מול פנים את מייקל פלפס?

"הוא מפלצת. זה שחיין שחזק בראש, עם מבנה גוף מושלם. אחד שמאמין בעצמו, אלוף אמיתי".

מודל לחיקוי בארץ היה לך?

"יש הרבה מודלים. כל שחיינית טובה או שחיין טוב אני לוקחת ממנו דברים. יש את אניה גוסטומלסקי שהיא אגדית, עדי ביכמן הייתה המאמנת שלי, השתתפה באולימפיאדה והיא שחיינית מעולה. אני מאוד אוהבת אותה. גם מהמתחרות שלי עכשיו אני לומדת, רוני בלזם, שחר סילברמן אפרת רוטשטיין. כן, וגם מנעם".

מה את לוקחת מנעם?

"את הרצון לעבוד קשה, את האהבה לשחייה".

ומה החלום הכי גדול שלך?

"שאמשיך להתקדם, שיהיה לי טוב באוניברסיטה, שאני אוכל לתרום לה. על אולימפיאדה אני לא חושבת בכלל כי לא יודע מה יהיה בעתיד. טוב, אני חושבת על זה לפעמים, אבל יש עוד קריטריונים אחרים בדרך שאני רוצה להשיג. אם זה לאליפויות אירופה או לאליפויות עולם. תבין, אני לא מסכימה לאמרה שבנות בגיל 14-15 מפסיקות להתקדם. חושבת שהוכחתי את זה. בגלל זה יש עוד כמה שיאים ישראליים שאני רוצה לשבור".