אני כותבת לכם מפאלם ספרינגס, קליפורניה. הגעתי הנה ביום ראשון אחרי שבועיים בישראל. אני ופאבלו החלטנו להגיע מוקדם לטורניר כדי להתרגל להבדלי השעות, למגרשים ולמזג האוויר ולחזור למציאות של התחרויות אחרי שבועיים מהנים ועמוסים בישראל. בעוד שכמעט בכל הטורנירים אני מתארחת במלונות,
בפאלם ספרינגס אני ישנה בביתן אורחים של משפחה יהודית אמריקנית.
זה אולי נשמע קטן ולא זוהר כמו בית מלון, אבל אתם צריכים להבין, פאלם ספרינגס היא עיירת נופש באמצע המדבר. רוב הבתים הם בתי נופש של משפחות אמידות ביותר. התמזל מזלי ואחת המשפחות העשירות בארצות הברית החליטה לאפשר לי להשתמש בבית האורחים שלה במהלך השהות שלי שם. מדובר בבית אורחים גדול מאוד (בלשון המעטה) עם משרת קבוע.
מה שמיוחד בסיפור הוא שהקשר שלי עם המשפחה נוצר בינינו במקרה לגמרי, והשיא הוא שמדובר בזוג בני למעלה מ־80. הם הסבא וסבתא האמריקנים שלי... זה כיף גדול, ואני תמיד מעדיפה הרגשה ביתית על פני הרגשה של בית מלון.
ואם כבר מדברים על הרגשה של בית, האווירה החיובית במודיעין, הבית של כולנו, וההרגשה הטובה שיש בכל פעם שאני בישראל וחוזרת הביתה הם דברים שאין להם תחליף (פורים היה נהדר, והיה תענוג לראות את כל העיר חוגגת במצעד). ולמרות זאת, לצערי יש פעמים שהעיר מוכתמת בגלל מעשים של מיעוט קטן ואלים. מודיעין מתייחסת לחינוך בצורה רצינית ביותר, ואת התוצאות רואים בדירוגים השנתיים של משרד החינוך בתחומי הזכאות לבגרות והממוצעים הגבוהים.
אבל, לצערנו, כמו בכל מקום, קיימים שוליים שליליים שמכתימים עיר שלמה. רק בשבוע שעבר נעצרו מספר נערים משועממים וונדליסטים ששהשחיתו רכוש וריססו גרפיטי ברחבי העיר. מיעוט זה יוצר אווירה שלילית שהיא באמת מיותרת ולא מייצגת. חשוב שדווקא השוליים יקבלו את התמיכה הגדולה ביותר, אסור לוותר עליהם. יש לפעול כדי שאותם בני נוער יוכלו להתמודד עם הבעיות שלהם. טיפול נכון יתרום לעיר כולה.
