"הייתי בטוחה שמדובר בפיגוע": בשעה 13:00 בצהריים ביום ראשון שעבר יצאה מביתה שרה פלתיאל, גננת בפנסיה מוקדמת, להשליך אשפה לפח שברחוב. עם שובה הביתה, היא נכנסה למטבח לבשל ארוחת צהריים. "עוד לפני שהתחלתי לעשות משהו, פתאום שמעתי פיצוץ אדיר", היא מספרת. "הייתי בטוחה שמדובר בפיגוע. יצאתי לסלון וחשכו עיניי. זכוכיות היו מפוזרות על השטיח וחור נפער בוויטרינה המיוחדת בצורת קשת שקנינו לא מזמן".
פלתיאל הייתה בטוחה כי התלמידים
שראתה קודם לכן מתגודדים בחצר בית ספר קציר, כשיצאה להשליך את האשפה, הם אלה שזרקו את האבן.
היא מיהרה למנהלת בית הספר וניסתה לרתום אותה לגילוי על הילדים הסוררים. אלא שלדבריה המנהלת אמרה שהיא תנסה לחקור את העניין, אבל "אין מה לעשות" והיא ביקשה ממנה להתלונן במשטרה. "זו לא הפעם הראשונה שזה קורה", אומרת פלתיאל.
מתי זה קרה לראשונה?
"בשנה שעברה זרקו לי חפצים למרפסת. זה רחוב קטן עם כביש לא רחב במיוחד ומהמרפסת אני שומעת אפילו את הצעקות של המורות", היא אומרת.
לדבריה, לקרבה לבית הספר יש מחיר: "זו לא הפעם הראשונה שמחבלים בבית ובחצר. זורקים עלינו פירות, עוגות. בשנה שעברה כעסתי, אבל זה לא עזר לי. הימים הם סיוט בשבילי. למי צריך לפנות במקרה כזה?".
צברי פלתיאל, בן זוגה של שרה, קיבל את עצת מנהלת בית הספר וכבר באותו יום הגיש תלונה במשטרה נגד תלמידי בית הספר. פלתיאל: "הנזקים האלה הם מטרד ציבורי שיעלה לנו אלפי שקלים. מה עושים במקרה כזה?".
מהמשטרה נמסר: "הוגשה תלונה והנושא ייבדק".
מעיריית רחובות נמסר: "המקרה אינו מוכר לאגף החינוך ותיעשה פנייה לבית ספר בנושא. אם יתברר כי מדובר בתלמידים של בית ספר, נפעל בהתאם לממצאי משטרת ישראל ויינקטו הפעולות החינוכיות הנדרשות".
