המושג פמיניזם שחדר בשנים האחרונות לציבוריות הישראלית והעולמית כמושג חיובי לקידום נשים נגד האפליה הקיימת כלפיהן, הפך גם לכלי לניגוח האוכלוסייה החרדית בטענה שרוב הגברים בה הם שוביניסטים.
בשבוע שעבר נתקלתי במקרה מעניין של פמיניזם דתי, המלמד כי יש זוויות הסתכלות נוספות על המושג, גם אם הן נעשות ללא צלצולים ותרועות מצד תנועות חברתיות שונות.
במהלך ביקור לילי עם חבר במערת המכפלה בחברון, כאשר השעון כבר הצביע על השעה 2.00 בלילה, פנתה אלינו אשה חרדית כבת 40, לבושה בקפידה ובצניעות, וביקשה טרמפ לכיוון ירושלים.
התלבטנו קלות, אבל אחרי כמה דקות אמרנו לה שאנחנו תיכף יוצאים לדרך ומבחינתנו היא מוזמנת לחזור איתנו. האשה לא בזבזה את זמנה וחזרה להתפלל
מול קברי אברהם, יצחק ויעקב כשהיא קוראת תהילים מתוך דפי הספר המצהיבים, אותו היא נושאת כאילו היה בנה הקטן.
כשנכנסנו למכונית, היא התיישבה במושב האחורי. זה היה בניגוד לכללי 'קווי המהדרין'. שני גברים ברכב, ורדיו הפתוח על גלגל"צ ומשמיע שירי ביונסה, בריטני ספירס ועוד זמרים שאני לא מכיר. ניסיון מצדי לפתח איתה שיחה נתקל בתשובה אינפורמטיבית ללא כל הרחבה. כשהגענו לירושלים שאלתי היכן היא מתגוררת, כדי לגלות לאיזו קהילה היא משתייכת. לבסוף סיפרה לי בעצמה כי היא נמנית על חסידות 'קרלין' השמרנית.
כסקרן כרוני ניסיתי לברר אם מקובל בחסידות שלה שנשים נוסעות למקומות כאלה בשעות הלילה המאוחרות. גם בתשובה הזו היא לא הרחיבה ורק ענתה כי כל אשה נוהגת על פי ראות עיניה: "אין כללים ברורים של מה מותר ומה אסור. זה אינדיבידואלי".
המשכתי לשאול אותה אם החלטותיה אינן כפופות להחלטת בעלה. "זה בכלל לא נושא שנתון לעימות בינינו", היא השיבה. "ההחלטה שלי ללכת לקברי אבות בערב ראש חודש כלל אינה נתונה למחלוקת בינינו. אין פה צד אחד שמחליט".
הופתעתי מתשובותיה, אבל כשהגענו למקום מגוריה בשכונת מאה שערים הופתעתי עוד יותר. כמי שמכיר את המגזר החרדי נדהמתי מאומץ לבה של האשה ומהחופש שלה. ושלא תבינו לא נכון, מדובר באשה שנמנית על תומכי 'קווי המהדרין' ולא באשה חרדית מודרנית.
התובנה הכי עמוקה שנחרתה בראשי בעקבות השיחה בינינו היתה חדה וברורה: הנשים החרדיות שמעוניינות בקווי המהדרין הן לא נשים כנועות וחלשות הנתונות לשליטת בעליהן. המפגש עם האשה הזו הבהיר לי את עמדתה ואת עמדת חברותיה בנושא, ובעיקר את החופש שממנו קבעה את עמדתה.
החברה החרדית התקדמה בשנים האחרונות בצעדי ענק אל עבר המודרניזציה, אך עשתה זאת בכוחות עצמה וללא בזכות עזרתם של ארגונים בני יומיים וחצי. הניסיון לכפות עליה כללי התנהגות מבחוץ דווקא מחליש את הגורמים הפנימיים שמתנגדים לקווי המהדרין, ומחדד את תכונות המיעוט להתגונן מול 'האויב' החיצוני. וזו הסיבה שכל ניסיון של חרדים למחוק את קווי המהדרין רק הופך אותם למשתפי פעולה עם המאיימים על המרקם העדין מבחוץ, ונועד לכישלון.
