נפרדים: "כל משפחת קירט יכולה להיות גאה שהיה לה אבא כזה, סבא כזה, אח כזה, דוד כזה. איש משפחה למופת. איש קהילה ממדרגה ראשונה. אדם נפלא. חבר אמיתי. למרות שהיה איש מכבי שעריים, הוא תרם רבות לקידום הספורט גם בהפועל. את כל הקט רגל והכדורגל בספורטיאדה הוא ארגן עבורנו. אנחנו נמצא דרך נאותה כדי להנציח את זכרו", אמר השבוע בכאב גדול, יורם אורנשטיין, מנכ"ל הפועל, על יהודה קירט שהלך לעולמו ביום חמישי שעבר, והוא בן 70.
יהודה קירט, ספורטאי בכל רמ"ח אבריו, היה שם דבר ברחובות, ובשכונת שעריים
בפרט, אבל לא רק. הוא שיחק במכבי שעריים ובמכבי רחובות, ולאחר פרישתו ממשחק אימן בנס ציונה, ביבנה, בבאר שבע, באשדוד, בקרית עקרון, בקרית מלאכי, בקרית גת, וכמובן בעירו רחובות את הפועל מרמורק, מכבי שעריים ומכבי רחובות,
אבל יותר מכל אהב את שלוש שנותיו במכבי תל אביב, שם אימן קבוצות ילדים.
הוא השאיר אחריו אישה אוהבת, מרגלית, ארבעה ילדים: ורד, אילן, עדי וארז, שישה נכדים ושלושה אחים: שלמה שבשיאו שיחק בנבחרת הלאומית, בבית"ר ירושלים, בבני יהודה ובמכבי תל אביב, ציון ואברהם.
השבוע סיפר הבן אילן: "איבדנו איש מאוד יקר. איש שאהב להתנדב. הוא עזר לילדים מוגבלים, הוא התנדב לרשות למלחמה בסמים, הוא התנדב בבית הסוהר ניצן, אימן 15 שנה את קבוצת המשטרה של מרחב שפלה, בהתנדבות כמובן, אימן את נבחרת השריון בזמנו, את נבחרת חיל האוויר. דייקן כזה לא ראיתי בחיים. לא סתם הוא קיבל את פרס יקיר רחובות. גם בעירייה ידעו להעריך את המעשים שלו".
ההלוויה. אלפי ממנחמים הגיעו לבית המשפחה. צילום: חורחה נובמיסקי
ראש עיריית רחובות בעבר, יחזקאל הרמלך, ספד לקירט בהלוויה והגדיר אותו כ"אדם בעל יכולות נתינה די נדירות". השבוע הוא נזכר: "אני לא יכול
לשכוח איך הייתי רואה את יהודה מעביר ילדים את הכביש במעבר חצייה. ככה סתם, עומד ליד מעבר החצייה ודואג להעביר אותם. הוא היה איש עם חוש הומור מאוד מפותח. הוא היה כותב פיליטונים, איש עם עשייה. כשהייתי ראש העיר הקמנו גוף שהידק את הקשר בין הקהילה למשטרה. הוא היה הדומיננטי בגוף הזה ואימן את נבחרת המשטרה של השפלה בהתנדבות, חוץ מזה הוא עשה הכל למען השכונה שבה גר, וכמובן למען הקבוצה מכבי שעריים".
איציק מזרחי, ששימש קפטן מכבי שעריים משנת 1957 ועד 1970, מספר: "אני לא מכיר אדם שרצה לתרום למען הקבוצה, ולמען החברה יותר מיהודה. הוא נתן את כל המאמץ שבו. זה בא לידי ביטוי באימונים, במשחקים, בשיחות שלפני המשחק, בשיחות שאחרי המשחק. הוא תמיד דרבן. תמיד אמר שאנחנו יכולים יותר. מעולם, אבל מעולם, לא בא בטענות לשחקנים שלא כל כך הצליח. לא גער בשחקנים, תמיד היה חיובי. תמיד דיבר בטוב. מבחינת שחקן הוא היה מגן ימני, קיבל משימות שמירה, ותמיד עמד בהן. הקבוצות היריבות קראו לו 'נודניק' כי הוא לא היה עוזב את החלוץ שעליו הופקד לשמור".
חבר הנהלת מכבי שעריים ומנהל המגרש בשכונה, מוטי נדב, נשמע שבור ורצוץ השבוע: "אתה מדבר איתי על איש מדהים. איש שאין מצב שנבקש ממנו משהו, והוא יגיד לנו 'לא'. עם כל העיסוקים שהיו לו, הוא דאג תמיד לסמן את המגרש. קיץ, סתיו, אביב, חורף, יהודה תמיד היה מגיע כדי לסמן. לא סמך על אף אחד שיעשה את זה. לקח את זה עליו. בשנתיים האחרונות עבר כל מיני אירועים רפואיים, אבל התאושש מהכל, וחזר להיות כמו כולנו. הוא היה יו"ר וועדת הביקורת של הקבוצה, הוא היה בוועד הנאמנים של שעריים, בא מדבר עם השחקנים, מסביר להם. אני לא מעכל שאני מדבר עליו בלשון עבר. זה לא נתפס לי. לא תאמין, אבל לא יכולתי אפילו ללכת להלוויה שלו. לא עמדתי בזה. זה הרי האבא של כולנו. ביום שישי אמרתי לשחקנים שהניצחון החשוב שהשגנו, הוא ניצחון שמוקדש כולו ליהודה".
מנהל אגף ההדרכה בהתאחדות לכדורגל, פיני קינן: "יהודי טוב, זו הגדרה טובה ליהודה, אבל לא מספיק טובה. הוא היה שחקן נשמה, מאמן עם לב ואהב את מכבי שעריים ברמות שקשה להסביר. הוא נתן את כל כולו למען הכדורגל. אהב לתרום. דמות חינוכית ממדרגה ראשונה".
בשנים האחרונות התקרב יהודה יותר ויותר לדת. מכבי שעריים שיחקה ומשחקת בימי שישי, הוא דאג לא לחלל את השבת. עד יומו האחרון היה יו"ר ועד השכונה בשעריים, וחבר בלא מעט עמותות ציבוריות שפעלו בהתנדבות.
מנהל מחלקת הספורט של "קול ישראל", דני דבורין, גילה השבוע צד נוסף באישיות המגוונת של יהודה ז"ל: "כתחביב הוא היה עושה כל מיני עבודות במתכת ובברזל. לפני 15 שנים הוא הזמין אותי לביתו יחד עם אבא שלי, לוניה ז"ל, ואברהם שניידרוביץ', כוכב הכדורגל של נס ציונה, שחקן נבחרת ארץ ישראל, שהיה שותף יחד עם אבי לניצחון 1:5 על נבחרת לבנון ב־1940 בתל אביב. הוא נתן לנו במתנה חנוכיות שהוא הכין בעצמו. עבודות יפות מאוד. עד היום החנוכייה אצלי בבית ואני מדליק איתה נרות".
