בלי מועדוני חשפנות

בספרה של ליסה סי – סיפור כתוב במניפה - מתארת הסופרת את חייה של נערה סינית והתבגרותה בעולם עתיק בו לנשים ולגברים תפקידים ברורים בחברה. בעולם הזה קיים צורך סדיסטי בהקטנת כפות רגליהן של הנערות בכל האמצעים הקיימים מאחר וטיב השידוך שלהן נמצא ביחס הפוך לגודל כף רגלן הענוגה. כל זאת נעשה בידיעה ברורה כי התהליך הופך אותן לנכות לכל החיים ומרותקות לביתן.

אחת הדמויות המרשימות בספר היא הדמות של השדכנית, "הדודה וואנג", שלא נשארה בבית כמו שאר הנשים אלא עברה בין מועמדי השידוך. מהספר עולה שהסיבה העיקרית שהיא הצליחה לפרוץ את תקרת הזכוכית ולמצב את עצמה כאושיה במרחב הציבורי היא בגלל הקפדתה היתרה להסיר מעליה כל סממן "נשי". מה שאיפשר לה באותו עולם מסורתי לעבור מהמרחב הפרטי-נשי למרחב הציבורי-גברי היה בעצם העובדה שהצליחה לאמץ דימוי "גברי".

המרחב הישראלי מאפשר לנו הנשים לצאת לעבוד – במידה ולא איתרע מזלנו ואנו חיות בכפר בגליל ללא גישה לתחבורה ציבורית. אנחנו יכולות ללמוד

בשבוע שעבר נחשף סיפורה המזעזע של התלמידה בתיכון התל אביבי שנאנסה על ידי תלמידים אחרים. לא ניתן לצמצם את המקרה רק לאלימות הגואה בחברה הישראלית או בחוסר הסולידריות החברתית. האלימות אכן גואה והסולידריות קיימת יותר בבני ברק מאשר בתל אביב.

אולם בעיית האלימות כלפי נשים לא תיפטר אם נתחרד כולנו ונפריש מעשר לנזקקים או אם נקים ארגון שמחלץ אנשים בחינם באמצע הלילה – החברה החרדית היא מתחרה רצינית בהפגנת אלימות כלפי נשים ומשמרות הצניעות הן לא הדוגמה היחידה וגם לא הגידופים שנשים זוכות להן אם הן עולות לאוטובוס שבו גברים חרדים רוצים לשבת בראש ולבד. גם פציפיזם לא יפתור את עניין האלימות כלפי נשים, סרבני מצפון לא חפים מסקסיזם ולעיתים אף ממיזוגניה קשה. מקרה האנס הנאור ומצופפי השורות שמלווים אותו הם דוגמה אחת מיני רבות.

הפיתרון נעוץ בהבנה עמוקה כי יחסי הכוחות המגדריים בחברה משמרים את המבנים המפלים נשים ובעיקר את האלימות שמלווה אותם. שינוי מבני, כמו למשל הקפדה על ייצוג של נשים בדירקטוריונים כפי שעיריית תל אביב-יפו מקפידה לעשות הוא שינוי חשוב אך אינו מספק, יש צורך בשינוי עמוק יותר. שינוי תודעתי הן של גברים והן של הנשים, שינוי ייצוגי הנשים כעדינות המסמיקות וכן שינוי של הייצוג הגברי כאלו הששים אלי קרב, חסרי פחד ומלאי ביטחון.

התפיסה הפמיניסטית מאפשרת את השינוי הזה. שינוי שהוא אינטרס של כולנו, של הנשים וגם של הגברים. כשסרן אפרתי יצא ממועדון החשפנות בנמל הייצוגים היו כבר ברורים לו לגמרי. מי הן הנשים ובעיקר מי כאן הגבר. מי השולט ומי הנשלטת.

במרחב פמיניסטי אין מקום למועדון שכזה.