לפני מספר שבועות רכבת ההרים הוותיקה בלונה פארק בתל אביב שבקה
חיים. הרכבת, שהייתה ראשונה מסוגה בארץ — זו שגרמה לעשרות ואולי למאות אלפי ילדים לצווח באימה ואחר כך לחזור לסיבוב נוסף — איננה עוד. הקרונות פורקו, פסיה נוסרו והיא התפוגגה ונעלמה.
הרכבת המיתולוגית פעלה במקום מאז ראשית שנות ה־80, אבל כמו הרבה דברים טובים וישנים הובסה על ידי הקדמה והטכנולוגיה. כעת פועלת בלונה פארק רכבת האנקונדה ובעוד כשבועיים תתחיל לעבוד מחליפתה של רכבת ההרים, כמובן מהירה יותר וחדישה יותר.
הרכבת הישנה. צילום: תומי זדנשטיין
הרכבת הישנה התאימה מאוד לתקופה שבה נחשפה לקהל הרחב. היא הייתה מאוד פשוטה — קרון ירוק, עלייה מתונה במשעול השרשראות החום, הסיבוב הקטן ימינה שממנו משקיפים על פארק הירקון, על מגרשי החניה ועל דרך רוקח, ואז הנפילה הגדולה, הצרחות, עצימת העיניים. הנסיעה האיטית בזוויות מפחידות. שוב ירידה חדה ושוב צרחות.
זהו. היא איננה עוד.
היא יובאה לישראל בתחילת שנות ה־80 ופעלה בלונה פארק ב־30 השנים האחרונות. מי שאחראי על הבאתה היה האמרגן יעקב אורי ז"ל, שהיה מנהל הלונה פארק.
"כשאבא שלי התחיל לנהל את הלונה פארק בשנות ה־70 המקום לא היה בשיאו", נזכרת השבוע ליאורה סלוצקי, בתו של אורי. "היו רק קרוסלות ורכבת שדים, אבל לאט לאט הוא התחיל להכניס מכשירים חדשים והשיא כמובן היה רכבת ההרים. בשנת 1979 הוא נסע לאירופה כדי להתרשם מרכבות הרים שפועלות שם ושנה לאחר מכן הגיעה הרכבת. זו הייתה האטרקציה הכי גדולה בתל אביב ובארץ, זה ממש שדרג את הלונה פארק".
פחדת לעלות עליה?
"כן, בעיקר בהתחלה".
ספרת את הפעמים שעלית וירדת מהמתקן?
"הלונה פארק והרכבת היו הבית השני שלי. היה בה משהו מיוחד. אני זוכרת שבהתחלה ישנה העלייה הגדולה והאיטית הזו ואז בבת אחת הירידה הגדולה. הלב שלי היה צונח, אבל כמו לכל הדברים, גם לרכבת יש סוף, וזה עושה לי צביטה בלב".
הנכדה אורית סלוצקי, שבילתה לדבריה כל שבת בין מתקני השעשועים של סבה, זוכרת היטב את רכבת ההרים ואת הנסיעה בה. "הרכבת הייתה אחד המתקנים הגדולים ביותר שסבא הביא לארץ", היא נזכרת. "אני והאחים שלי
תמיד רצינו להשוויץ שאנחנו לא מפחדים מרכבת ההרים, אז כשהיינו עולים על הקרונות היה לנו נוהל קבוע — את הירידה הראשונה עשינו בלי ידיים ובירידה השנייה היינו עומדים".
סלוצקי אומרת בצער שלא ידעה על הפסקת פעילותה. "ממש לא ידעתי שהיא הפסיקה לפעול, אבל הילדים של היום גדלים כנראה על דברים אחרים". גם לדנה, הנכדה הבכורה של אורי, הנסיעה ברכבת מזכירה את הילדות. "במבט לאחור זה נראה כמו עולם אחר וזה גם פספוס עבור הילדים שלי, שלא תהיה להם החוויה הספציפית הזו", היא אומרת.
כשהחלה לפעול הייתה רכבת ההרים האטרקציה הגדולה בארץ. התורים היו אינסופיים. צעירים המתינו זמן ארוך כדי לחוות את הריגוש החדש. "אני זוכרת את התורים הארוכים במקום", מגלה המעצבת טובהל'ה חסין. "בעבר הייתי הולכת עם הילדה שלי ואחר כך עם הנכדים".
תתגעגעי?
"האמת? חבל שמורידים מתקן כזה. בעיניי זה מתקן של הישרדות. יש בה משהו שגם אם אתה ממש מפחד אתה עולה עליה ובסוף מתגבר. בינינו? כל הארץ היא רכבת הרים אחת גדולה".
- הכתבה המלאה מופיעה בסוף השבוע ב"ידיעות תל אביב"
