|
|  | שראל קמינסקי. "בסך הכל עוד יום הולדת" צילום: אילן הרצוג
|
| | |
|
|
| | |
| | |
 | | |
| | |
18 מלאו לנער
אז היום אני חוגג 18 אביבים, שזה אומר שאני קיים כבר שמונה עשרה שנים ורק אתמול הבנתי שזה יחסית הרבה זמן, בחיי שאני מרגיש טיפה זקן. אתמול אפילו מישהו שאל אותי "יש לך 18?" בשביל שאני אקנה לו סיגריות, ללא ספק הוכחה שהתבגרתי.
וזה לא רק זה, בשבוע שעבר יצא לי לעמוד חסר אונים מול מסך טלויזיה ושלט DVD בלי באמת להבין מה אני אמור לעשות, שכידוע זה מצב השמור רק לאנשים מבוגרים והורים. אני מתחיל טיפה לדאוג: מה השלב הבא? אני לא אצליח להדליק את הממיר בלי עזרה?
מלבד כל הדברים האלה אני לא מרגיש משהו מיוחד. לא גבהתי במיוחד לאחרונה, לא הגעתי למסקנות חותכות על החיים ואני עדיין שומע מצויין, בהנחה ובקרוב לא יגלו לנו שלשמוע מוזיקה עם אוזניות הורס את השמיעה, מייד אחרי שיודו בזה שהפלאפונים מטגנים לנו את המוח.
ההורים שלי ואחותי כל הזמן אומרים שהם לא מאמינים שהזמן עבר כל כך מהר ושאני כבר בן 18, האמת היא שגם אני לא ממש מאמין. יצא לי להסתכל השבוע על תמונות שהצטברו במהלך השנים וזה גרם לי להבין שהדבר היחידי שקבוע בחיים זה הזמן, לא משנה באיזה מצב אתה נמצא ומה אתה מרגיש הזמן תמיד ימשיך לנוע קדימה וישנה את המציאות.
אחד הדברים שלמדתי במהלך הגיל הזה; גיל ההתבגרות אם נקרא לו ככה זה שהמציאות מורכבת יותר ממה שנראה, לכל דבר יש את הזמן שלו ואם משהו קורה סימן שהוא היה צריך לקרות וללמד אותך לקח כלשהו, שאותו אתה לא מבין מיד אלא בהמשך הדרך.
אז אני לא טרוד כי יש לי עוד הרבה להבין בהמשך הדרך. מרגיש לי כמו סיום הילדות אם נהיה טיפה קיטצ'יים אבל כל סיום הוא התחלה של משהו חדש. אבל למה נהייתי כל כך דרמטי ורציני? גם כשגליל נייר טואלט מגיע לסיומו פותחים אחד חדש.
בסך הכל מדובר בעוד יום הולדת, יום הולדת שמונה עשרה.
| מאת: שראל קמינסקי | | | 09:26 | | | הגיבו 5 תגובות |
|
|
