|
| ישו. מרד הבן שיצא משליטה צילום: רויטרס
|
| | |
|
עוד במופעים... ילדים תיאטרון מחול מוזיקה קלאסי בידור פסטיבלים עניין
|
| | |
 | | |
|
| | |
|
| | |
| | |
איפה המרד ואיפה הבן
דגלי "מרד הבן" בתנועות הנוער ובקיבוצים כבר קופלו מזמן, ובמקומם הונפו דגלי ה"תהיו מאושרים". דני ברזילי מנקה את האבק מאחד הסמלים הישנים של חיינו
דני ברזילי 
שמע, בני, מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך - אלה דברי שלמה המלך בספר משלי. המשורר דוד שמעוני יצר את האנטיתזה הגמורה לגישה זו, כמעט באותן מילים ממש: אל תשמע, בני, למוסר אב, ולתורת אם אל אוזן תט, כי מוסר אב הוא "קו לקו" ותורת אם "לאט לאט". אלה המילים שביטאו טוב מכול את מה שהיה אחד מגבוהי הדגלים של "השומר הצעיר" ותנועות נוער אחרות מאז ייסודן ועד לפני כשלושים שנה - הדגל של מרד הבן.
הציונות כולה היא, למעשה, מרד הבן. הורינו או סבינו נטשו את האמונות ודרכי החיים של הוריהם, הפכו לציונים וסוציאליסטים והגשימו זאת בפועל בעלייה ארצה ובהקמת הקיבוצים. אבל משעה שעשו והצליחו בזאת, נכון יהיה לשאול - מה ראו להמשיך ולמחזר את מערכת ההדרכה התנועתית סביב נושא מרד הבן? הרי הם לא באמת התכוונו שבניהם ימרדו בדרך בה האמינו הם. הציפייה היתה הפוכה - ש"יגשימו" (המדריך הנערץ שלי ודאי היה מתהפך בקברו לו היה רואה את המילה הזו במירכאות), שיחזרו לקיבוץ וימשיכו את מפעל הוריהם.
בניתוח לאחור, ייתכן שהתכנים הללו נשארו משלוש סיבות. האחת: אינרציה פשוטה (אותנו חינכו בגולה על מרד הבן? זה הצליח? אז למה לשנות?); השנייה: תוכניות ההדרכה נבנו גם לנוער העירוני, ולאלה היה ראוי להעביר מסר זה, בכדי להבטיח המשך דם חדש לקיבוצים; השלישית: ב"מרד הבן" יש מרכיב ספקני, הנחיה שלא לקבל את דרך ההורים כמובנת מאליה, של קבלת החלטות עצמאית ורצונית, ואכן - דור המייסדים רצו שבניהם יישארו, אבל מתוך ספק ובחירה, שהם המפתח לשיפור ולא רק לשימור. כל הסיבות הללו סייעו בהסבר למה שנראה על פניו כסתירה, שהרי חינוך אמיתי ומוצלח למרד הבן היה עלול לגרום לעזיבת כל הבנים. מה שהם רצו באמת היה, כנראה, "שתלתם ניגונים בי, אמי ואבי". בניתוח לאחור, כאמור - ייתכן שמסר כפול זה היה לאחד מגורמי הניוון של תנועת השומר-הצעיר בקיבוצים.
בעשרות השנים שחלפו מאז, ננטש לגמרי מרד הבן על סתירותיו, ובמקומו התבססו שתי גישות נוגדות שאין בהן כמעט שום מרכיב אידיאולוגי. האחת - אני אתן לבניי את הכלים הטובים ביותר שביכולתי לתת, והם יבחרו את דרכם ללא שום לחץ או הכוונה חוץ מ"תהיו מאושרים". השנייה - אעשה הכל, ואשכנע את קיבוצי לסייע לי, כדי לגרום לכך שלפחות חלק מהבנים יישארו לידי בקיבוץ, אם משיקולים משפחתיים ואם מדאגה לעתידו הדמוגרפי של קיבוצי (וזכורה לי אותה אם שבניה עזבו והיא מייסרת את עצמה ואת הקיבוץ ב"איפה טעינו", כאשר האמת העצובה היא שהם עזבו דווקא מפני שהיא עצמה שם).
אז מה הסיפור של מרד הבן? ההיסטוריה, האמנות, הספרות והפסיכולוגיה מלאות אזכורים לנושא. פרנץ קפקא אמר שמרד הבן הוא נושא לדרמות ולטרגדיות רבות, בעוד שלמעשה הוא חומר ראוי לקומדיה. זוכרים את מרד אבשלום בדוד? מעבר לתאווה לתפיסת שלטון, מדברים הפרשנים על מקרה מוקצן של קריאת תיגר של בן על אביו. עם היוודע דבר מות הבן, זעק האב: "מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני", ומעולם לא התאושש מהפרשה. ועוד - עצת אחיתופל לאבשלום היתה לבוא ולשכב עם פילגשי אביו לעיני כל ישראל, ואכן זאת עשה אבשלום. גילוי העריות למחצה הזה בפומבי, יותר ממזכיר את סיפורו של אדיפוס. אמנם אצלו המשכב עם אשת האב (אמו) לא נעשה במודע, אך פסיכולוגים, הידועים ביכולתם למצוא קשר בין כל דבר לכל דבר, עמדו על שני הסיפורים כביטוי מוקצן של מרד בן באב, ומכאן שם התסביך (או כפי שאמר מישהו - אדיפוס שמדיפוס, העיקר שאוהבים את אימא).
דוגמה היסטורית נוספת: יש הרואים בנצרות כולה אקט של מרד הבן (ישוע) באביו הרוחני (היהדות), וזרמים חשובים בנצרות אכן ראו עצמם כמי שבאו למרוד ביהדות הפרושית של דמדומי ימי בית שני, ממנה באו.
ובחזרה לקהלת - מוזר שהאב מעביר את המוסר ואילו האם את התורה, ולא להפך. היהדות, כרוב התרבויות המסורתיות, מקצה דווקא לאב את לימוד התורה ולאם את החינוך המוסרי. מבחינה זו חזרנו היום לקהלת: מערכת החינוך (התורה) מאוישת, רובה הגדול, בנשים. אז כן או לא מרד הבן, רובנו רוצים שתהיו מאושרים בדרככם, אבל גם שתגורו לידנו. האם זה אפשרי? זה תלוי במסר שמעבירה כל משפחה ובפתרונות שנותן כל קיבוץ.
לשלושת הטורים האחרונים של דני ברזילי:
Mynet גם בסלולר: שילחו את המילה "מקומי" למספר 5335 וקבלו עדכונים על מה שקורה ביישוב שלכם.
|
|
